כתבת האוכל שלנו, שירלי סומק, לקחה את חברה הטוב אמיר לוי לארוחה במסעדת שגב ארט המחודשת. הנה רשמיהם וגם המענה על השאלה – האם כל הזהב, נוצץ?

לבוש בכפכפים וטי-שירט שעבר זמנה נכנסתי מהשמש הקופחת של הרצליה פיתוח אל מקדש הזהב שהיא מסעדת שגב ארט. זהוב זו המילה המתאימה ביותר לתאר את החוויה של ארוחת צהרים בשגב ארט: החל מתפאורת פסלי הזהב והפאנלים הנוצצים שעל הקירות, דרך האבקה הזהובה שמצאה את דרכה אל רוב המנות וכלה בשערה של שותפתי לארוחה ולכתבה. מכל עבר נצץ הזהב. ואכן, ליושב במסעדת שגב ארט אפשר להבטיח את תחושת היוקרה שהרבה פעמים חסרה במסעדות ארצנו.

אומרים שהיופי הוא בעיניי המתבונן ובמקרה זה המתבונן/כותב אוהב יופי. עזבו אותי מהעומק והמשמעות של האומנות המודרנית ופשוט תתנו לי להסתכל על דברים יפים ואני אהיה מרוצה. מבחינה זו, כל מנה שהוגשה לשולחננו ריצתה אותי מעל ומעבר. כל מנה כמו שדרשה את הוצאת הטלפון והעלתה כסטורי אל מחוזות הרשתות החברתיות. גולת הכותרת, מבחינת מתיקות לעיניים, הייתה ללא ספק מיני-עוגות-הגבינה המוסוות כצבעי שמן על פלטה, קינוח הנמצא בתפריט עוד מימיה הראשונים של המסעדה. אבל הכותב מקדים פה את המאוחר וכאן תתפוס הכותבת את מקומו, לפסקה או שתיים.

התחלנו בלחמים חמים עם חמאה הולנדית ואיולי כמהין שהיו פתיחה מצוינת, קרפצ’יו אבוקדו שהיה נחמד וצדפות מאורז תפוח (המזכירות להפליא את ‘צ’יפס השרימפס’ המפורסם, אך אין פירות ים בים של שגב) הממולאות בטרטר פילה בקר עם אבוקדו ובייבי רוקט שהיו המנה המעניינת ביותר בארוחה. היו גם שני סלטים (נבטים וירוק עם פירות ופקאן) שהיו מתוקים מדי לטעמי, אך בהחלט, צודק הכותב לעיל, הגשתם הייתה לתפארת.

המנה שהכי ציפיתי לה הייתה כתובה כך בתפריט: ‘מוסר בר-בלאנק – מוסר צרוב, רוטב בר-בלאנק חמאתי וקרם בטטה סגולה’. חברי לכתיבה ולארוחה הסתכל עליי במבט מבוהל, שכן פרצופי ככל הנראה עטה הבעה של זעם מהול בייאוש כאשר סיננתי לעברו ‘אם צרפתי היה אוכל פה, היו מתחילות מכות במטבח’. אותו בר-בלאנק, הרוטב הצרפתי הקלאסי, כשמו כן הוא: חמאה לבנה, ותבלינים. כאן, כנראה נלקחה חירות אמנותית (בכל זאת, יש ‘ארט’ בשם של המסעדה) והוגש לנו מוסר ברוטב שמנת פטריות. רוטב טעים, יש לציין, עם מגוון פטריות, ומתובל היטב, אך לצערי בהחלט לא, בכלל לא, בר-בלאנק.

אבל אם נחזור ל’דברים היפים’, אין ספק שהקינוחים לקחו את מדליית הזהב. נוסף על עוגות הגבינה המצוירות, קן הציפורים המסולט חוזר גם כאן בגרסת המתוק, ופה הציפור שברחה מהסלט הטילה ביצי שוקולד ממולאות בקרם לימון, על מצע של מעין פנה קוטה המכוסה בזרדים של שערות קדאיף. עוד היה גם מוס שוקולד מוסווה בתוך גזע עץ באמצעות המון קקאו.

בתום הארוחה עזבנו את ארמון הזהב, עם הרבה תמונות יפות, ובטן מלאה.