יהיה קשה להצביע על הרגע בו אנשי מחשבים נהפכו לגיבורי תרבות. כלומר, ניתן לפרש בצורה רחבה למדי את המונח ‘גיבורי תרבות’ ולהכליל בו מגוון שלם של אנשים שהסבירות שיעשה סרט על פי סיפור חייהם נמוכה למדי. בעלי הון ששמם מוכר והביוגרפיה שלהם נכללת ברשימת רבי המכר כמעט תמיד ייעדרו מהרשימה. כך גם רוב אנשי המדע, אמנים ופוליטיקאים. נכון שלכל כל אחת מכל קטגוריות אלו ישנם מספר יוצאים מהכלל. אך עכשיו עם יציאת הסרט על ג’ובס אפשר אולי להכריז על תופעה. בעיקר בגלל שלפחות בסרט אחד, זה שהתחיל את הגל האחרון אין ממש עלילה.
את המחווה ההוליוודית האחרונה התחיל הסרט ‘הרשת החברתית’. יצירה קולנועית דלוחה זו פורסמה בטריילר מושלם מבית היוצר של מרק וולן, שהוא בעל אחת מהחברות שמטפלת באינספור טריילרים הוליוודים. וולן עשה את המעשה הבלתי אפשרי והצליח לגרום לסרט להראות מעניין. על פניו, סיפור החיים של יוצר פייסבוק, מרק צוקרברג אינו מעניין כלל ועיקר. הוא יצר תוכנה פופולארית מאוד ועשה כמויות עצומות של כסף בגיל צעיר נורא. אילו הוא היה הולל לחלוטין, משתמש בכוח או בכסף שרכש כדי לעשות משהו מעניין או סתם שהסיפור הצלחה היה נדחף לתוך איזושהי אוטופיה מטופשת ומרוממת רוח של סיפור סינדרלה של נער שהגיע מאשפתות והגשים את החלום היה ניתן לסלוח במעט לאחד מהסרטים המשעממים ביותר שנעשו בעשור האחרון. הסיפור המרשים ביותר, אולי כפי שצוין, הוא איך הצליחו לייצר טריילר כה מטעה. אך כאן הגיבור הוא מנהל האולפן שמשלמים לו שתיים וחצי דקות שמיועדות לגרום לאנשים להאמין שכדאי לצפות בשיממון הקולנועי הזה /
אחד מהגיבורים האחרונים של העולם המקוונן הוא ג’וליאן אסאנג’, לשעבר האקר אוסטרלי ומקים אתר וויקיליקס. כמה חברות הפקה נאבקו על הזכויות כדי להוציא ראשונות סרט על חייו. חלקן הלכו לכיוון הדוקומנטרי וחלקן הלכו על פיצ’ר. אסאנג’ נחשב בעיני רבים אביר המידע החופשי, כהתגלמות כל מה שהאינטרנט ייצג בשנים הראשונות לפני הפיקוח והמסחור, כלומר לא בשנים הראשונות ממש שהומצא על ידי הצבא האמריקאי אלא כאשר הוא הגיע אל הקהל הרחב. דמותו כסופת השיער של ג’וליאן יכולה להתחבר בקלות לחובבי תיאוריות קונספירציה והמטריקס. הוא הוציא החוצה מידע מסווג על האמת מאחורי שערוריית עולמיות כמו למשל המלחמה האמריקאית בעיראק ופעל כנגד כל הגורמים כולל הממשל האמריקאי שרדף את האתר במרץ שהוא נדיר למדי ביחס לגוף בירוקראטי. מצד שני קצת קשה להאדיר את דמותו של מי שנחשד בתקיפה מינית חמורה בשוודיה והוא נמלט לשגרירות אקוודור, משם הוא המשיך להילחם על חייו של האתר ועל החופש המידע. על פניו זהו אינו חומר לסיפור הוליוודי. אישום בתקיפה מינית כמו הומופוביה ואנטישמיות הוא גזר דין מוות לסיפור. אך העובדה שתעשיית הקולנוע עברה ברמזור האדום המסוים הזה מראה על ההתעקשות להפוך את אנשי המחשבים לגיבורים החדשים.
ג’ובס הצליח להפוך לאחר מותו לגיבור טראגי. אולי זאת התזכורת שלא משנה כמה טריליארדים יש לך בחשבון בנק, אתה עדיין לא חסין בפני האנושיות שלך. אולי זה בגלל ההוקרה העצומה שיש לאנשים בעלי הון מופלג, אך כאמור אם זה היה המקרה הוליווד הייתה מייצרת סרטי ביוגרפיה על פי רשימת האנשים העשירים ביותר בפורבס. הביוגרפיה של ג’ובס כיכבה ברשימת רבי המכר בערך בכל מקום. היה ניתן ואפשר עדיין למצוא אותה, מלבד חנויות ספרים ברשתות מחשבים, בבתי קפה גנריים ובערך בכל מקום. אחרי הכל מספר עצום של אנשים חווים חלק נכבד מהמציאות שלהם דרך מוצרים של חברת ‘אפל’. הסיפור של ג’ובס בניגוד לזה של צוקרברג מעניין מעט יותר. יש בו את האלמנט של יציאה מהעוני ואת הפנטזיה של לנצח כנגד כל הסיכויים. מחברה קטנה שעבדה במוסך של המשפחה אפל הצליחה להפוך לאימפריה בין לאומית. יש בסיפור גם מקום להרפתקאות רוויות האסיד והמסע הרוחני בהודו. אחרי הכל יש משהו מאוד ‘זן’ באיפונים. העיצוב הנקי, הלובן, האנטי חומריות. מצד שני ישנם חלקים מעט יותר מפוקפקים שכמובן לא יפריעו לסיפור. ג’ובס בניגוד לשני הסרטים האחרים מצליח לקלוע לתבנית ההוליוודית ולהמציא גיבור שתואם את מידותיו של הפרוטגוניסט שאנו רגילים לראות בסרטים.
