הסרט התיעודי ‘אגורות’ הוא מסמך קולנועי קשה ומרתק אשר חושף בפני הצופים את המציאות הקשה של נערים העובדים כקבצנים בצמתים תחת איומים יום יומיים. צפו בו 

‘אגורות’ הוא סרט מעקב דוקומנטרי בסגנון סינמה וריטה, ללא התערבות של היוצרים במציאות המתועדת של הילדים. בדראן בדראן, במאי הסרט, עוקב אחר שני האחים, יחיא והמאם, קרוב לעשר שנים, וחושף בסרט שלבים שונים בחייהם. יחיא, 14, ואחיו המאם, 8, מגיעים מכפר קטן בשטח הרשות הפלסטינית, ליד טול כרם. על מנת לעבוד הם נוסעים באופן קבוע לוואדי עארה בישראל. שם הם עובדים בצמתים בקיבוץ נדבות, בזמן שאביהם ואחיהם הבוגרים לא יכולים להשיג אישור עבודה בישראל. נטל הפרנסה של המשפחה, בת 11 הנפשות, נופל על כתפיהן של שני האחים. מצאת החמה ועד שקיעתה, בימי גשם ובחמסין, הם עומדים בצמתים מבקשים עזרה ומושיטים יד לנהגים החולפים ושבים כדי לקבל כמה מטבעות. במקצוע הקשוח הזה ככל שהילד צעיר יותר כך רווחיו גדלים. יחיא כבר מעט מבוגר מדי והתקווה המשפחתית מופנית לעברו של המאם.

יחיא הוא ילד נבון ושלו, ילדותו הוקרבה מפאת הנסיבות המשפחתיות. הופעתו השקטה והעצב בעיניו עזרו לו בקיבוץ הנדבות לעורר חמלה מצד עוברי האורח. אחריות כבדה הוטלה עליו מגיל צעיר לפרנס את משפחתו ולהישמע למפעיליו הקשוחים. מגיל 8 יחיא עובד בצמתים, מה שהוביל את אביו להחליט לנצל את ניסיונו. לא עוד עבודה תחת מפעיל שלוקח את רוב ההכנסות של הילדים, אלא עסק עצמאי בו יחיא ימשיך לעבוד בצומת ויכניס את אחיו המאם לרזי המקצוע. בכך המשפחה צפויה להגדיל את הכנסותיה במאות שקלים לחודש, אך יש בכך גם סיכון של חשיפה לאלימות ולמעשי שוד והצקות ורדיפה מצד שוטרים.

הסטארט אפ המשפחתי נתקל בקשיים. ראשית, על שני האחים הקטנים להילחם לבדם על הטריטוריה בצמתים מול ילדים מכנופיות אחרות שעובדים תחת מפעילים. חוץ מזה, אופיו של המאם הנמרץ בא לידי ביטוי. בעוד שיחיא מעולם לא חשב להמרות את פיו של אביו או להישמע להוראות מפעיליו, המאם מתגלה כמרדן ועקשן. הוא ילד מלא שמחת חיים שמסרב לקבלת גזירת הגורל. בזמן שהמאם צריך לעבוד כל מה שמעניין אותו זה לחמוק מהנטל ולשחק בגן המשחקים הסמוך. המאם רוצה ילדות משלו, כמו של כל ילד אחר. יחיא נאלץ להתמודד עם העקשנות של אחיו וכבר ברור לו שהאחרון לא יביא רווחים למשפחה כמו שהוא הצליח לעשות בגילו. נקודת מפנה שנייה בסיפורם של הילדים מגיעה כשיחיא משלים עם אופיו השונה של אחיו הקטן שלא מתכוון לציית לאביהם ולעבוד קשה. אך הוא מודאג מאחר ובקרוב יחשב לבגיר, לפי הקריטריונים ולא יצליח לעבור במחסומי הכניסה לישראל ולשהות בה מבלי להיתפס, ללא אישור שהייה. עליו למצוא מקור הכנסה חדש כדי לפרנס את משפחתו. גם רוחו של המאם קשה העורף משפיעה עליו והוא עצמו רוצה להיות עצמאי ללא התערבותו של האב. יחיא מחביא כסף מאביו וחוסך על מנת לקנות עגלה כדי לפתוח דוכן קטן למכור צעצועים בשוק בטול כרם. האם יחיא יצליח בתוכנתו למכור צעצועים בשוק? האם הוא יהיה בכוחו לפרנס את משפחתו? האם הוא יצליח להרוויח מספיק כסף כדי לפרוץ את מעגל העוני ובכך ייתן אפשרות להמאם ואחיו הקטנים ללמוד בבית הספר?

‘במשך 15 השנים האחרונות אני עובד עם ילדים כמדריך במסגרות חינוך לא פורמליות בוואדי עארה ובאזור הנגב. אחרי שסיימתי את לימודיי במנהל עסקים ותקשורת במכללה למנהל למדתי לתעודת הוראה בסמינר הקיבוצים. מאז אני גם עובד כמורה בבתי ספר. כתושב וואדי עארה, כל השנים האלה יצא לי להיתקל בילדים העובדים בצמתים על בסיס יומי. מהזריחה ועד השעות המאוחרות של הלילה, בשמש הקופחת או בימי גשם, הילדים האלה תמיד שם, מבקשים את חסדיהם של העוברים ושבים. אלה ילדים מגיל 6 עד 14 שבמקום ללכת לבית הספר, נאלצים לפרנס את משפחותיהם’. אומר היוצר.

‘כקולנוען, כשנושא החינוך קרוב לליבי, החלטתי לחקור את התופעה דרך עדשת המצלמה. לא רציתי להסתפק בתיעוד יומיומי של ניצול הילדים, אלא הייתה בי סקרנות לחקור מה עומד מאחורי התופעה של אותם ילדים העובדים כקבצנים בדרכים. אלה ילדים שמתמודדים עם קשיים עצומים ונסיבות בלתי אפשריות. עליהם לשאת בעול הפרנסה של משפחותיהם הגדולות, להיות חשופים לסכנות ולפשעים אלימים, ולהתמודד ברמה הפרקטית היומיומית עם כל הבעיות הקיימות כתוצאה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. הילדות והתום שלהם מופקעים בבת אחת לעולם קשוח שגם למבוגרים קשה להתמודד אתו’. מסיף הבמאי.

במאי ומפיק: בדראן בדראן | עורכת ותסריטאית: ענת צום אילון | צלם ראשי: טאהר מוסלימני | מוזיקה מקורית: ראאד אמארה | הקרנות קרובות:  מחר ה-  23/03 | סינמטק ירושלים | ב – 19:00 ובסינמטק תל אביב ביום רביעי | 01/03 | 19:00.