דניאל: סליחה? למה זה נורית קידר כותבת על אופנה? נגמרו הצרות בעולם? אביה: זה נגע לליבה יש שם הרבה פרובלמות, סמים, דיכאון, בריכה. דניאל: אבל זה הוט קוטור, היא בכלל עושה קולטורה. אביה: אז להגיד לה? דניאל: מה? אביה: שלא תכתוב יותר על פאשן. דניאל: השתגעת? יש לך משאלת מוות? אביה: אז? דניאל: תמסרי שהרמתי לה.
איב סן לורן היה הכשרון הגדול שנסק אל על ישירות אל תוך צמרת עולם האופנה הצרפתי בשנת – 1957 והוא בן 21 בלבד. איב, יליד אלג’יר, מחליט לעזוב את ארצו וזאת למרות שפריז משרה עליו חוסר בטחון. הוא משתלט על מורהו כריסטיאן דיור, מלך האופנה דאז, ועם מותו מתמנה ליורשו. סצנת הפתיחה של הסרט הכואב, המשוחק להפליא על ידי שחקני תיאטרון הקומדי פראנסס, נראה איב הצעיר, גרום המראה, ניגש לשולחן מול כריסטיאן דיור ובמחי יד קורע פיסת בד לבנה ומניח אותה על גופה של הדוגמנית בעודה לבושה בשמלה שחורה נקייה למראה. הסרט הלבן הענק שחובק את חמוקיה של הדוגמנית מעורר התפעלות. כריסטיאן דיור מקבל את איב בזרועות פתוחות והופך אותו למעצב הבית.
כריסטיאן דיור נפטר זמן קצר לאחר מכן ואיב מקבל את הירושה הבלתי מעורערת לכשרונו הגדול. נפשו הצעירה מתחבטת – ‘אני פוחד מהכישלון’ הוא יאמר לחברו לחיים פייר ברג’ה. איב מקבל התקפי זעם, סובל מהתקפי מאניה דפרסיה, מתאשפז בבית חולים. בית האופנה ‘כריסטיאן דיור’ ממהר לפטר את איב אשר שוקע אל תוך הדכאון. הסרט לא חוסך את תאורי החיים ההרסניים שיימשכו חמישים שנה. חייו של איב הופכים לתלותיים באלכוהול, סמים, ואהבות לגברים אחרים. בן זוגו לחיים פייר ברג’ה עומד מהצד וברגע הנכון יהיה הוא שיושיט לו יד ויוציא אותו מבורות אפלים. ‘אני יצרתי את החבל ואתה מסובב אותו על צווארי’ – צורח איב בהתקף זעם נוראי על פייר. מערכת היחסים התלותיים של איב סן לורן ו-ברג’ה מגיעה לשיאה בסצינת הלילה החזקה, בחדר האמבטיה שלהם, שבו המעצב, שנהרס על ידי אלכוהול ושימוש בסמים, מתוודה בדמעות שהוא באמת אוהב את החבר החדש שלו ז’אק הגנדרן – ‘אבל אתה תמיד תשאר אהבת חיי’ אומר איב לברג’ה.
פעמיים בשנה איב מתעורר לחיים באביב ובסתיו. מועדי תצוגות האופנה שלו. הדגמים מעוררים התפעלות. עולם האופנה לא ישכח את השמלות עם הצבעים הגיאומטריים ובין הקוקאין לוויסקי ידיו, המעוצבות כידי פסנתרן, מרפרפות ציורי דגמים בלתי נשכחים. כל תצוגה הייתה מסתיימת בשמלת כלולות. בין מעריצותיו נמנו: קתרין הפבורן וזיזי ז’נמייר. קתרין דנב, שתמיד הייתה לבושה בבגדי איב, אמרה עליו: ‘איב מעצב לנשים שמנהלות חיים כפולים’. ואכן, הנושאים של ניגוד ודואליות היו סימן ההכר בדגמים האגדיים של סן לורן. הוא היה הראשון שהביא streetwear, מעילי עור, למשל, לסלון האופנה הקודר והסמכותי. הוא ניכס את הטוקסידו ומגבעות הלבד הגבריים ושם אותם על נשים. הוא פאר את הבגדים הפרולטאריים כמעיל האפונה וחולצת האיכרים בבדים יוקרתיים. והוא הופיע לראשונה בדגמי אפריקה ואסיה על מה שהיו עד אז מסלולים בעיקר לנשים לבנות. סן לורן יצר תבנית אופנה חדשה לאישה אולטרה יוקרתית בעלי נטיות חתרניות. הבגדים בסרט הם יצירת מופת מדוייקת לאותם הדגמים של לורן ושאותם יצרה מעצבת התלבושות מדלין פונטיין: ‘זה היה כאילו היו שתי הפקות המתקיימות באותו הזמן’, אמרה פונטיין ‘ההפקה הראשונה הייתה ייצור התלבושות, כפי שהיית עושה עבור כל סרט אחר, ההפקה השנייה הייתה לעבוד על התלבושות מאוסף YSL’.
נחזור לסרט. איב ובן זוגו מתגוררים במארקש ששם איב הולך לאיבוד בין האלכוהול, הקוקאין והזיונים החפוזים. הצבעים, הטעמים, הריחות החושניים של מרוקו יוצרים ערבוב אנרגטי ופראי, לא פעם עד לאובדן חושים. בבריכה הפרטית, בעודם טובלים במים, שואלת אחת המוזות של איב שאלות אישיות התשובות של איב הן התובנות הנפשיות של הצעיר המרוחק, הבודד והבלתי שייך.
מי הגיבור שלך בחיים האמיתיים? בובות חלון הראווה/המשורר האהוב עליך? פייר ברג’ה/האושר האידאלי עלי אדמה? מיטה גדולה ומלאה/איזה איבר אתה אוהב בגופו של גבר? שיער/ושל אישה? גם שיער/מה גורמים לך החברים שלך? שמחה/מה תהיה החרטה הכי גדולה שלך? לאבד שיער/איזה מתת טבעי תעדיף? כוח פיזי/איך תרצה למות? במיטה מלאה/מה הולך בראש שלך? התפוגגות, העלמות.
הסרט מוצג ב’קולנוע לב’ ב – תל אביב.
