סרטו של הבמאי הפולני פאוול פאווליקובסקי, ‘אידה’, הוא הפנינה הקולנועית של השנה. הסרט זכה בפרס האקדמיה האירופאית, והוא מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הזר. פאווליקובסקי הפולני, חזר בסרט זה לפולין מולדתו אחרי שסרטיו הקודמים כ׳אהבה של קיץ׳ ו׳האשה מהרובע החמישי׳ דוברי האנגלית — הופקו בבריטניה ובצרפת. יופיו של הסרט הוא בצילום המדהים בשחור לבן במימד של 3×4 כנהוג באסכולת הצילום הישנה ממש כפי שצולמו הסרטים הפולניים בשנות ה- 60. ‘אידה’ הוא לא סרט ראוותני, ההפך הוא נכון. עם ציון מושתק ודגש על צליל טבעי וללא דיאלוג מיותר ומה שמוסיף לכך הוא סגנון הצילום הקלאסי. הסרט מציג תחושת צניעות שמכניסה את הצופה לעולם קודר.
הסרט מתרחש בשנות ה- 60 בפולין, שנים לא רבות כל כך לאחר הכיבוש הנאצי. אנה בת שמונה-עשר, בגילומה של השחקנית הנפלאה אגתה, הוחבאה בהיותה תינוקת בשנת – 1945 בנסיבות בלתי מוסברות. עכשיו היא על סף לקיחת נדריה. עיניה הפקוחות לרווחה מופיעות בתקריב על המסך מגלות פלא אינסופי, חסד עצום ופתיחות.
המנזר שבנוי מאבן קשה עתיקת יומין בו אידה גרה מעביר תחושה של קור עז בדיוק כמו מנזר בשנות ה- 60. עם קירות אבן, תקרות גבוהות וריהוט דליל. זה סוג של מקום שבו גם התנועה הקלה מעוררת הדים רועמים, סוג של מקום שבו אתה מרגיש מחויב לדבר בלחש. עולם סגור ומסוגר, מוקפד בסדר התפילות, בארוחות הדוממות, במיטה הסגפנית. אידה אוהבת את עולמה מספיק טוב. עולם סגור לחוץ והרבה יותר אמין מאשר הכאוס המבלבל, שמסתחרר בחוץ, בעולם האמיתי מכוסה הכפור. לפני שהיא נוטלת את נדריה כנזירה היא נשלחת על ידי אם המנזר לפגוש את דודתה וונדה שמעולם לא פגשה בה. השתיים נפגשות בדירתה של וונדה. שתי הנשים המנוגדות באופיין מסתכלות בהלם האחת אל השניה. ‘יופי, עכשיו יש לנו במשפחה נזירה יהודייה’ אומרת הדודה לאידה.
וונדה הדודה היא התוצר של המשטר הקומוניסטי בהיותה שופטת ששרתה אותם בנאמנות שלחה עשרות אסירים פוליטיים אל מותם. מול אידה הלבושה בבגדי נזירה עומדת וונדה בקומבינזון, בקבוק משקה וסיגריה בידה. גבר זר יוצא ממיטתה. נשמתה חלודה. מכאן מתחיל מסע עגום בקור הקפוא, אל החווה שבה הסתתרה משפחתה של אידה בזמן המלחמה, נלכדה, נהרגה ונקברה אי שם באחד היערות. המסע של שתיהן במכוניתה של וונדה, מעמת את שתי הנשים עם העבר שלהן. אידה מתעמתת עם ההיסטוריה המשפחתית שלה ושל הפולנים שהרגו לא מעט יהודים. וונדה מתמודדת עם התמימות וחוסר הידע של אידה ועם אמונתה העיקשת בישו המושיע. הדודה משתדלת ברכות למוטט את עולמה של אידה. ‘מה יהיה אם את הולכת לחווה ומגלה שאין אלוהים?׳ אידה מתעקשת וקוראת בלילה את תפילותיה בכוונה גדולה. למסע מצטרף טרמפיסט מוסיקאי נגן ג’אז שהופך לצינור של אידה לעולם שהיא כבר חסרה. רומנטיקה, כרוניקה אינטימית של פשרות מוסריות והרבה יותר גרוע המעשים המחרידים שנעשו בזמן ואחרי שלטונו של היטלר. המשבר של אישה צעירה באמונה עד שתמצא את האמת הפנימית שלה ותשאר בה. מדובר בקולנוע פואטי במיטבו. אל תחמיצו.
‘אידה’, עכשיו בבתי הקולנוע בארץ.
