קשה לפעמים להבין איך נבחרים הסרטים שיעשה להם המשך. קיימות למשל כמה יצירות קולנועיות ( אם יצירה הוא התואר הנכון) שמשאירות רווח ברור לסרט המשך שממאן להגיע. אולי הנתונים בנויים על הצלחה קופתית, אולי על היכולת לגייס כספים ולשכנע לפחות חלק מהשחקנים לחזור לקאסט של פרויקט שאולי הם לא התגאו בו או נהנו ממנו. יתכן שגם מעל כל הנתונים מרחפת החרדה הארכאית שכל סרטי ההמשך חייבים להיות גרועים, למרות שעובדה זו בפירוש אינה נכונה. אך מכל סרטי ההמשך האפשריים נעשה הסרט איך להיפטר מהבוס שתיים. יש סיכוי סביר שראינו את החלק הראשון ולא זכרנו ממנו שום דבר, אז אולי נקבל את אותה תחושה חמימה ומוכרת בזמן הצפייה. בסך הכל הקאסט לא רע וזה בתנאי שג’ניפר אניסטון תחרוג ממנהגה המגונה להתפשט בסרטים האחרונים שהיא שיחקה בהם
