רק בגלל שאנחנו אוהבות לחוש את עצמנו אינדיבידואליסטיות, מחוץ לזרם המרכזי, ובמיוחד היום ספציפית (הסיבות לכך שמורות עמוק במערכת המגזין), בחרנו להציג כמה משירי ‘מוזיקת האינדי’ האהובים עלינו לשנת 2013. לכל מי שהמושג המדובר זר לו, הנה כמה עובדות על הז’אנר:
נקודת המוצא של חובבי הסוגה עילית הזו היא לגלות את הלהקות שאף אחד מלבדכם לא מכיר ובטח לא אוהב ולהפוך אותן ל’שלכם’, בקטע המיסטי/פילוסופי העמוק של המובן. ‘מוזיקת אינדי’ , הוא מונח שלרוב משויכות אליו להקות שאינן חתומות בחברות תקליטים, מה שמשחרר אותן משיקולים מסחריים וציות לקודים המשמימים והשבלוניים של המיינסטרים.
בנוסף לאהדת הלהקות שאף אחד לא שם עליהן, התנאי השני והלא פחות חשוב הוא הרצון והמוכנות להתלבש בבגדים שאיש ‘נורמלי’ מן הישוב לא היה מעז להיתפס בהם, גם לא ביום הלוויה שלו. וכמובן שכל אלה לא יהיו אמינים אם לא תטפחו (מומלץ לגברים בלבד) זקן צ’ה גווארה, שצמח לכם על הפרצוף בזמן שהרהרתם על עניינים שברומו של עולם. ואם השכלתם והלכתם גם על מקטרת עשן המינגוויי סטייל, אז בכלל שיחקתם אותה. ועכשיו, ברצינות גמורה שאיננה אופיינית לנו בימים כתיקונם, הרכבנו לכם פליי-ליסט, לא למטרות רווח, לא כלכלי זה בטוח. וכזה שנוצר על ידי אלו המבקשים רק לגעת בעצב החשוף באמצעות המילים והמוזיקה הלא מקולקלת. אינדי , כאמור.
