‘זמן רב היססתי אם לכתוב ספר על האישה. זהו נושא מרגיז, במיוחד לגבי נשים והוא אינו חדש. דיו רב נשפך במהלך המריבה שניטשה בעניין הפמיניזם וכיום הנושא סגור כמעט; אין דנים בו יותר ובכל זאת ממשיכים לדון בו. ודומה ששפע ההבלים שהושמעו במהלך המאה האחרונה לא תרמו במיוחד לליבון הבעיה. יתר על כן, האם יש בעיה? ומהי? האם יש בכלל נשים? את לא נולדת אישה – את נעשית אישה’. סימון דה בובואר מתוך – ‘המין השני’.
יום האישה הבינלאומי שנקרא במקור: ‘יום הפועלות הבינלאומי’ מצוין ב – 8 במרץ בכל שנה. מוקד החגיגות נע בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים. האירוע, שהחל כאירוע פוליטי סוציאליסטי, השתלב בתרבות של מדינות רבות, בעיקר במזרח אירופה, משום שנקבע על ידי ברית המועצות כחג קומוניסטי. באזורים רבים האירוע איבד את גונו הפוליטי, והפך לאירוע שבו גברים מביעים את אהבתם לנשים באופן הדומה במקצת לשילוב בין יום האם לבין יום ולנטיין. באזורים אחרים, לעומת זאת, הגוון הפוליטי שנקבע על ידי האו”ם הוא הנותן את הטון, ומאבקי נשים ברחבי העולם נסקרים ונבחנים במטרה להעלות מודעות פוליטית וחברתית לזכויותיהן. צדקה סימון דה בובואר, שאמרה ששפע ההבלים שהושמעו במהלך המאה האחרונה לא תרמו במיוחד לליבון הבעיה. גם אלפי התזות שנכתבו על אלפי עמודים ונכרכו לספרים, לא תרמו את תרומתם. האמת אנחנו הנשים עמוק בבֵירָא עֲמִיקְתָּא.
מערכת הבריאות- בתי חולים: התחושה שאין מספיק נשים בעמדות מפתח במערכת הבריאות הציבורית מגובה במספרים: ארבעת מנהלי קופות החולים הם גברים, ולמעשה, מעולם לא עמדה אישה בראש קופת חולים כלשהי בישראל. בבתי החולים הממשלתיים – כלליים, פסיכיאטריים וגריאטריים – יש רק שלוש נשים מנהלות: מנהלת בית החולים הגריאטרי ע”ש שהם ד”ר טניה בוגוסלבסקי, מנהלת בית חולים הגריאטרי שמואל הרופא, ד”ר ורה רוזנפלד כהן ופרופ’ אילנה קרמר מנהלת בית חולים פסיכיאטרי מזור. בשירותי בריאות כללית, שמנהלת 14 בתי חולים, יש רק מנהלת אחת! פרופ’ אורנה בלונדהיים מנהלת בית חולים כללי, העמק בעפולה. נתון מדאיג במיוחד נוגע לעמדת הניהול שהיא מהחשובות במערכת הבריאות: ניהול מחלקה. שיעור הנשים מבין כלל מנהלי המחלקות בבתי החולים הממשלתיים עלוב במיוחד ומדאיג: 17% בלבד מעמדות הניהול הללו מאוישות על ידי נשים. פחות מחמישית. באקדמיה המצב לא טוב יותר: שיעור הנשים בקרב הפרופסורים לרפואה קטן מ-15%. לא מפתיע שהמציאות הזאת יוצרת גם פערי שכר בין רופאים לרופאות: לפי מחקר שפורסם לפני כשנה וחצי ב-TheMarker רופאות מרוויחות 36% פחות מרופאים.
הסגל הבכיר באוניברסיטאות ובמכללות: למרות שמבין הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות ובמכללות לכל שלושת התארים נשים מהוות למעלה ממחצית הרי שבסגל האוניברסיטאות בישראל נשים מהוות 29% בלבד! נתון זה נחשב נמוך במיוחד בהשוואה למדינות המערב בהן אחוז חברות הסגל עומד על כ 40% .מתוך 31 מדינות שנבחנו, ישראל ממוקמת במקום ה – 30 ! כמו כן, ככל שהדרגה גבוהה יותר כן פוחת אחוז הנשים בקרב הסגל האקדמי. תקרת הזכוכית הינה תופעה שכיחה בישראל. נשים מהוות רק % 16 מהפרופסורים מן המניין באוניברסיטאות, שיעור נמוך מהממוצע בארצות המערב. רק ב – 2005 נבחרה פרופ’ רבקה כרמי – לאישה הראשונה לכהן כנשיאת אוניברסיטת מחקר בישראל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. ‘לא רק שזה לא מובן מאליו שאני הנשיאה הראשונה באקדמיה, מדאיג אותי שבמשך שנים זו תישאר תופעה איזוטרית. המינוי שלי הוא לא בהכרח הסנונית שמבשרת את בוא האביב למרות מה שרציתי להאמין. אני מסתכלת סביב, רואה נשים מוכשרות ועדיין אווירה שלא מוכנה לקבל אישה בתפקיד ציבורי מרכזי כדבר מובן מאליו’. נשים מצויות במיעוט מגדרי בתפקידי מפתח אקדמיים בישראל. רק 22% מהן מאיישות עמדות ניהוליות, זאת לעומת רוב גברי מובהק של 78%.
האקדמיה הלאומית למדעים : נוסדה בשנת 1961. האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים,רואה בקידומה ובפיתוחה של מערכת המחקר המדעי הבסיסי יעד בעל חשיבות לאומית. האקדמיה שמה לה למטרה לקדם ולטפח את המחקר הבסיסי ואת הפעילות המדעית בישראל. נכון לאוקטובר 2016, חברים בה מאה וחמישה עשר מדענים ומלומדים ישראלים מן המעלה הראשונה, נשיא האקדמיה מתמנה על ידי נשיא המדינה על-פי המלצת האקדמיה. רק בשנת – 2010 נבחרה בפעם הראשונה אישה, הפרופ’ רות ארנון לנשיאת האקדמיה. בשנת – 2015 נבחרה פרופ’ נילי כהן. כבוד לנשים! שתי נשים נשיאות לאקדמיה שהוקמה בשנת – 1961.
פרס ישראל: רובם הגדול של זוכי הפרס הם גברים יהודים אשכנזים. עד היום הוענק הפרס ל – 709 איש ומתוכם רק ל-105 נשים.
כנסת ישראל : בכנסת ה – 19 מכהנות 27 נשים, שהן 22.5% מכלל חברי הכנסת. שיעור הנשים בכנסת זו הוא הגבוה ביותר עד היום. קפיצה זו במספר חברות הכנסת העלתה את ישראל מהמקום ה-70 בשיעור הנשים המכהנות בפרלמנט אל המקום ה-57 בעולם. העלייה בשיעור הנשים בכנסת היא חלק מתופעה המתרחשת במערכת הפוליטית בעולם כולו בעשרים השנים האחרונות: שיעור הנשים בפרלמנט באזורים שונים בעולם עולה בהתמדה מאז אמצע שנות ה-90, בעיקר בשל אימוץ שיטות שונות של שריון מקומות לנשים בבחירות. דרך אגב מהכנסת ה – 16 ועד הכנסת הנוכחית שהיא ה- 19 לא חל גידול במספר הנשים חברות הכנסת. מאז – 1948 הצליחו רק שלוש נשים ערביות להיכנס לכנסת:
בית המשפט העליון : שופטת ראשונה מונתה לבית המשפט העליון רק בשנת – 1977. בכל שנות בית המשפט העליון כיהנו בו 10 שופטות בלבד. אפילו כיום, אחרי שתי נשיאות בבית המשפט מכהנות בו רק 4 שופטות מתוך 15 שופטים. הציבור הישראלי טרם זכה להתחייבות ומחויבות של נבחריו ומנהיגיו – השופטים, נבחרי הציבור ומנהיגי לשכת עורכי הדין – לפעול במלוא המרץ והרצינות לייצוג שווה לנשים בבית המשפט העליון.
נשים וכדורגל : השתתפות נשים בתחרויות באולימפיאדה, שהחלה מאפס וכיום עומדת על למעלה מ-40% מהמשתתפים, היא עדות לשינוי ביחסים שבין גברים לנשים: הספורט על ענפיו השונים כבר אינו של גברים בלבד, כולל ענפים כמו כדורגל שנחשבים גם היום ‘גבריים’ יש כיום 174 מועדוני כדורגל לנשים בעולם, אך הם עדיין מפגרים אחר ספורט הגברים בהקשר של ממון, יוקרה ופוליטיקה. מוסדות הספורט הם דוגמה מוצלחת ביותר בהקשר של דומיננטיות גברים בערכאות אזרחיות: בכל מוסד ספורט ארצי – ההתאחדויות המקומיות או הבין-לאומיות: פיפ”א (כדורגל), פיב”א (כדורסל), הוועד האולימפי וכו’ – השליטה נתונה בידי הגברים, והיא מתגלמת בכך שהמשרות הבכירות במוסדות האלה מאוישות בעיקר בגברים. מי שרוצָה להיות ספורטאית נדרשת לאמץ לעצמה תכונות שנחשבות גבריות כגון כוח פיזי ולהוכיח את קיומן, כלומר להתאקלם בחוויה גברית. ספורט הגברים נהנה ממשאבים כלכליים רבים יותר מספורט הנשים, מן הסתם, מכיוון שהוא נמכר טוב יותר בשוק התרבות: בעלי ההון הגדול, נותני החסות ואמצעי התקשורת, בייחוד הטלוויזיה, מעדיפים להשקיע את ממונם (או לרכוש זכויות) בספורט הגברים. התבוננות מהירה במה שמתרחש בספורט בארצות הברית מלמדת שבענפים הבולטים: הפוטבול, הבייסבול. הכדורסל והוקי קרח, עיקר ההון מושקע במועדוני הגברים. ליגות הנשים בענפים אלו ובאחרים מתקיימות בקושי רב, ומדי פעם בפעם הן נסגרות ונפתחות מחדש בעזרת סיוע ממקורות נדיבים. שכרו של שחקן כדורסל בליגה האמריקאית עולה כמה וכמה מונים על שכרה של שחקנית כדורסל בליגת הנשים. כדורגל נשים מעולם לא היה במיטבו כמו בשנתיים האחרונות. תצוגת כדורגל נהדרת, תזוזה בלתי פוסקת על המגרש, מהלכים מרתקים ובקיצור, כל מה שעולם הכדורגל היה רוצה לאחל לעצמו – ועדיין, אף אחד לא רואה לנכון להרים את הכפפה וליצור את הבאז הראוי למקצוע הכדורגל באשר הוא. מספרים מלמדים על 1,100 ילדות, נערות ונשים שמשחקות כדורגל במסגרות רשמיות בנבחרות ובמועדונים בישראל. לצורך השוואה, במסגרות הרשמיות של כדורגל הגברים רשומים יותר מ־30 אלף שחקנים. בכדורסל, אגב, משחקות בין 3,500 ל־4,000 ילדות, נערות ונשים.
מוסדות אקדמיים : שיעור הנשים מבין כלל הסטודנטים גדל בכל שנה ומצביע על רוב – 55% מהסטודנטים לתואר ראשון הן נשים, 60% מהסטודנטים לתואר שני ו־52.4% בתואר שלישי. עם זאת, כאשר בוחנים את מקומן בסגל האקדמי המצב משתנה. לפי נתוני המועצה לקידום נשים במדע, בשנת ־2010 25% מכלל הסגל הבכיר באוניברסיטאות היו נשים, לעומת 38% באיחוד האירופי. מתוך חברי סגל בדרגת פרופסור מן המניין, דרגת המרצה הגבוהה ביותר, רק 15% היו נשים לעומת 19% בממוצע באיחוד האירופי.
טלוויזיה : ממחקר חדש שנחשף השבוע עולה כי 91% מעובדי תעשיית הטלוויזיה בשנה החולפת היו ממוצא לבן ו–84% מכלל העובדים היו גברים. המחקר, שפורסם על ידי חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס (UCLA), העלה כי על אף שתוכניות בעלות גיוון אתני הוכחו כמשתלמות גם מבחינה מסחרית, הרי בפועל המצב לא השתנה משמעותית. במסגרת המחקר נבדקו כ–200 סרטים ו–1,200 סדרות טלוויזיה. בין 45 הסדרות המתוסרטות שיצאו בשנים 2017 ו – 2018 ברשתות הטלוויזיה, הכבלים ושירותי הסטרימינג ונבדקו במחקר — רק שבעה נוצרו על ידי נשים. רק 24% מהדמויות שהופיעו בחדשות בישראל בשנת 2015 הן נשים – כך עולה ממחקר ישראלי שערכה ד”ר עינת לחובר מבית-הספר לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, הממצאים מראים כי על אף שיפור מסוים לאורך זמן, עולם החדשות עודנו עולם גברי ואף סקסיסטי. בשנת הבחירות האחרונה, נשים היוו רק 27% מהמומחים והפרשנים ו-18% מהדוברים שהופיעו בחדשות. במילים אחרות, על כל 3 גברים יש אישה אחת. את שלוש מהדורות החדשות המרכזיות בישראל מובילות נשים: יונית לוי (חדשות 2), תמר איש־שלום (חדשות 10) וגאולה אבן (התאגיד) אבל האם באמת יש לנשים ייצוג שוויוני בשידורי החדשות? מבדיקה שערכה הרשות השנייה עולה כי חלה עלייה בשיעור ייצוג הנשים, אך הדומיננטיות המקצועית שלהן עדיין נמוכה יחסית לקבוצה המסורתית של גברים, יהודים, אשכנזים וחילוניים. המחקר בדק ארבע ותכניות אקטואליה בחדשות 2 ו-10. בכולן חל שיפור בייצוג הנשים, אך נשים עדיין מופלות לרעה בתוכניות אלו ואינן מוצגות באופן שוויוני. לפי המחקר, ‘אולפן שישי’ נמצאת במקום האחרון עם רק 12.7% נשים שהופיעו בתכניות. רוב הפאנלים החדשותיים מביאים את הגברים יקירי המערכת. בין אם זה כתב הפלילים,המשטרה,הצבא,השטחים,והמומחים לאיראן,עיראק, איסלאם, דעאש, ארה’ב, השוק האירופי, כל גבר והמומחיות שלו. אין אישה המנהלת ערוץ שידור. אין אישה עורכת ראשית באתרי החדשות המובילים באינטרנט. אין אישה בתפקיד עורכת עיתון יומי ואת הדרמות בעלות הרייטינג הגבוה כ’חטופים’, ‘כבודו’, ‘פאודה’, ‘שבאבניקים’ או ‘האחיות המוצלחות שלי’ יצרו וביימו גברים.
נשים בקולנוע : רק 10 אחוזים מתוך הבמאים בישראל הן נשים. רוב סרטי העלילה, המופצים בבתי הקולנוע, בוימו על ידי גברים. נשים מהוות רוב בלימודי קולנוע. משנות ה-70′ מוקמים ארגונים, פסטיבלים, קרנות ואיגודים שמטרתם לקדם עשייה קולנועית של נשים. העדרותן של נשים מכסא הבמאי, מצביעה על שוק עבודה ממוגדר שמעדיף באופן מובהק גברים מסיבות רבות ומגוונות. משקיעים נרתעים להפקיד את כספם בפרויקט שמובילה אישה, נורמות סקסיסטיות ואפליה מגדרית שהופכת את סביבת העבודה לקשה עד בלתי- אפשרית עבור במאיות רבות. עובדה: חמשת הסרטים שהתמודדו על פרס אופיר לסרט הטוב ביותר לשנת 2017 היו: ‘פוקסטרוט’ של שמואל מעוז, ‘געגוע’ של שבי גביזון, ‘פיגומים’ של יאיר מתן, ‘לא פה, לא שם’ של מייסלון חמוד ו’מוטלים בספק’ של אלירן אליה. אישה אחת – מייסלון חמוד זכתה להיות הבמאית היחידה בין חמשת המועמדים, הללויה!!!! בשנת 2017 עלו למסכים 33 סרטי קולנוע ישראליים. רק שלוש במאיות זכו להיכלל ברשימה המכובדת: רוני קידר עם סרטה ‘משפחה’, מיכל בת אדם עם סרטה ‘הדרך לאן’ ומייסלון חמוד עם סרטה ‘לא פה לא שם’.
https://www.youtube.com/watch?time_continue=9&v=I9QI-ARdQyU
סליחה? על שום מה החגיגה המפוארת? סליחה בנות טעיתן.
