יחזקאל נפשי משורר, סופר, עיתונאי ואחרון הבוהמיינים הוציא את החלק השלישי בטרילוגיה ‘פני עצמי’ ובכך סגר מאחוריו את הדלת לעולם הספרות. ישבנו לכמה דרינקים בנורמן בר, שאלתי הוא ענה ואגב אורחא הספדנו את רומנטיקה

הטרילוגיה לקחה שנים עד שסיימת אותה ובזמן הזה עשית דברים נוספים כמו לערוך מדורי תרבות, ללמד ועוד. איך בפועל הכתיבה התבצעה? האם אתה כותב כל יום? שעות מסוימות? מהם הרגלי היצירה שלך?

כן. יש את עולמה של הכתיבה, וכמובן יש את החיים עצמם. אתה חייב לחיות ולהתפרנס ולאכול ולשתות, וכל מה שבן תמותה עושה. החיים הם חיים והם לא ממתינים לאיש. אני בזמנו חייתי מפרוטות ועשיתי מה שביכולתי כדי לשרוד. כתבתי ערכתי, קריינתי, עשיתי הכול. לא ראיתי דבר לנגד עיניי רק את כתיבתה של הטרילוגיה הזו. היה בזה מן האובססיבי. וכן היו לי שעות מסוימות, מעט כסף שחסכתי. הייתי כותב מידי יום, החל משעות הצהריים עד הערב, ללא הפסקה, כשהכנתי מבעוד מועד את הדברים עליהם אני רוצה לכתוב ובהם אגע. הייתי במקום של משטר דיקטטורי נפלא ובריא. בכלל אני חושב שדברים טובים מגיעים בהתמדה.

האם אתה חושב/חושש שהיצירה האפית הזו היא המגנום אופוס שלך? האם כבר התחלת לעבוד על היצירה הבאה?

זה בהחלט מה שהיא. כל דבר אחרי יצירה בסדר גודל כזה תראה פעוטה, בלשון המעטה. ואולם מצד שני, היא מה שהיא. היא נכתבה, במובנים מסוימים, על-ידי אדם אחר שהוא לא אני כבר. הייתי אז צעיר יותר וכואב ובפיק רוחני-אינטלקטואלי. הכול היה מאד זר לי ותמים. גם הכתיבה עצמה. זה מזכיר לי משהו מעניין שדילן אמר פעם, כששאלו אותו אייך הוא כתב כאלו דברים מופלאים בנעוריו ואייך הוא לא עושה זאת כיום, והוא השיב שהתהליך היה חדש וזר לו והוא פשוט פעל ולא חשב – אני אותו דבר. ידעתי שעליתי על משהו גדול, וחשבתי, אבל גם הלכתי אחר צו לבי וכן, אני תמיד עובד על משהו חדש. יש עניין בלא באבולוציה. בהתפתחות תמידית. אני מפחד מלהירדם.

https://www.youtube.com/watch?time_continue=2&v=m8RCT1DGXVQ

האם אתה מהסופרים המסוגלים לחזור אחרוה ולקרוא את כל היצירה, או שאינך מסוגל לחזור כמו סופרים אחרים? מתי בפעם האחרונה קראת למשל את הכרך הראשון?

לא מסוגל. קראתי וערכתי אותה מספיק פעמים. מה עוד, שאני תמיד אמצא בה פגמים חדשים, ומקומות בהן אומר לעצמי… אחחח, יכולת לעשות את זה שונה או את ההוא אחר.

במהלך התיעוד של החיים שלך האם בנית בסיס? נארטיב? האם העלית זכרונות לפני והאם ידעת להיכן הספר מוביל אותך שהתחלת אותו?

זה לא בדיוק תיעוד של חיי כי אם חלק מהותי מהם שחשבתי שעלי לפרוק מעל ללבי ויעניין והוא באמת עניין חלק מסוים מהאוכלוסייה, חרף הזמנים הללו שהם אנטי – ספרותיים. היום אין מקום כלל לספרות וכל שכן לספרות עומק. אבל כן, אני ידעתי מראש לאן אני הולך. ידעתי את הסוף העלילה, ראשית כל, ואת ההתחלה. האמצע היה תהליך חצי-אורגני, שהתקדם ונבנה תוך כדי.

מה קראת בזמן הכתיבה? ומה היה לך מול העיניים ? האם יש יצירה ספרותית דומה במידה כזו או אחרת שהצבת לעצמך מתוך רצון לדמות לה?

לא משהו ספציפי. יש מספר דברים שאני תמיד שב אליהם. הרצוג של סול בלו. האדם המורד של קאמי, הרמח”ל, שדה ואליעזר שטיינמן הגאון הרוחני

מי היית רוצה שיקרא את הספר? האם יש לך קורא אידאלי?

יש נשים מסוימות שהייתי שמח שיקראו. חלקן היו אהובותיי ובמידה זו או אחרת נטלו חלק בסיפור, מבלי ידיעתן. נתלי אלמוג, כרמן אספינוזה, אלו שתיים הייתי רוצה שיקראו, אלא שהאחת בונה לה חיים בניו-יורק והשנייה מורה בסין. מעבר לכך, הספרים שלי מגיעים לקהל דיי נרחב, כל שכן יחסית לימים אלו. וכוונתי היא שכיום, שלא בדומה ללפני מספר עשורים, הקהל השתנה והרגלי הקריאה השתנו.

אילו תגובות מעניינות קיבלת על הכרכים הקודמים?

בעיקר רומנטיות, ואני הרי, סאקאר של רומנטיזם על כל גווניו. עזוב, אני לא רוצה להרחיב, אבל בוא נגיד, שקיבלתי המון הודעות בפייס או במיילים או אפילו שיחות טלפון מנשים מסויימות או גברים שרוצים לבוא ולשוחח איתי על היצירה או על דברים אחרים, וחלק היו מאד עקשניים, ועקשניות.

בטח רצו מין. אם היית צריך לכתוב הקדמה קצרה למהדורה חדשה על הספר, איך היית מנסח אותה? האם אתה רואה טכנית אפשרות להוציא את הכל בעותק אחד? האם אתה חושש שכרכים מסוימים ירדו מהדפוס ולא יהיה אפשר לקרוא את היצירה במלואה?

אני לא חושש. וכעת אני בכלל לא חושב על לכתוב הקדמה למהד’ החדשה. אולי בעתיד זה יקרה. בכללי אני חושב שפנינו לעבר הרשת. לא רק אני אלא כולם. העתיד עליו אתה מדבר לא קיים ולא יהיה יותר. הכול יהיה ברשת ובאוויר ואז ממילא זה לא ישנה מה מספר המילים שכתובות בספר כלשהו.

אם כך, מה דעתך על הורדת חוק הספרים?

חוק הספרים נועד להגן על הספרים ועל הסופרים אבל הוא הגן על התעשייה המתפוררת והמתה הזו שמנהלת את הספרות ונאחזת בציפורניה. בעברי הייתי יותר פעיל. כיום אני רוצה לחיות, אני רוצה ליצור מעת לעת, ולנשום אוויר. אני רוצה לשוב ולטייל גם המזרח יש בו מקומות שטרם הייתי, ואני חושב שפני לשם, נראה מה יהיה.

מה העצה הספרותית הכי טובה שקיבלת?

יורם קניוק במילותיו שלו נהג לומר לי בקביעות, אל תשים $% על אף אחד ותכתוב מה שאתה יודע שנכון.  זה היה לפני 20 שנה כמעט ועדין אני לא לחלוטין מצליח ללכת אחר מה שאמר ואשר בליבי אני יודע שנכון לעשות. אבל אלוהים יודע שאני מנסה מידי יום

איזה עצה היית נותן למי שמתחיל/ה היום ?

אותה העצה שנתן לי קניוק. ללכת אחר צו ליבך. בלי קילשאות – פשוט כך כאמת!

האם מעשה העריכה היה קשה יותר בגלל מידת הקשר שלך לספרים ובגלל שהם עליך?

לא ממש. מי שערך את הדברים, הוא הסופר רן יגיל. יש לנו הערכה הדדית גדולה והיסטוריה של עשרים שנה יחד. יש לדברים הללו משקל. אני האזנתי לו הוא האזין לי ומצאנו את דרך האמצע. העניין הוא, שיש להסתכל על היצירה שלך, בין אם זה שיר או נובלה או רומן עב-כרס, כמשהו חיצון לך, רק ככה ניתן לערוך באמת.

האם אתה סבור שקריאה בהם יכולה להעניק הכרות מעמיקה איתך?

בלי ספק כן!