‘שקפקפים’, המילה העקומה הזו מייצגת כמה דברים אהובים ובמיוחד, פשטות צבעונית של חיים ליד ים. אני מרגישה שהקולקציה החדשה של מליסה ‘ Melissa Rainbow’ , עושה כבוד למי שהייתי פעם, למי שהיינו.
כשראיתי את המתיקות הזו נצבט לי הלב. מדוע בנעוריי לא היו סוכריות כאלו? הרגש המידי שהן מעוררות הוא חיבוב.
מוזר לדבר על פלסטיק בהקשר של רגש, אבל זה לא חדש. אנדי וורהול אמר כך: “אני אוהב את הוליווד, הם יפהפיים, כולם עשויים פלסטיק, אני אוהב פלסטיק, גם אני רוצה להיות עשוי פלסטיק”. חבל שוורהול לא זכה לראות את הנעליים הללו: הצבעוניות, הברק… המילה שאני מחפשת היא החיוניות של כל זה.
יש גם ניגוד פנימי ביצירתו של וורהול, כאמן בוגר: הרי אמנות אינה יכולה להיות שמישה. האם תיתכן אמנות כזו, שמרגישה ונראית שמישה? האם ניתן לקחת מוצרי צריכה ולהפיק מתוכם איכות אמנותית? וורהול הצליח בכך ולטעמי, גם המעצבים של ‘מליסה’.
אלו לא שקפקפים, ממש לא, אבל יש בסנדלים המקסימים האלה את אותה חיוניות, עליזות צבעונית ונטולת דאגות, עליה גם דיבר וורהול. קו הרגש נמתח בין חוף הים של אילת, שנות השמונים, לבין ה-קלולסיות של אל-איי. האם יתכן ואלו נעלי סינדרלה המושלמות?
הפעם האחרונה שאת רגליי קישטו נעליים מפלסטיק, הייתה בנעוריי, בים. לכן גם קצת נצבט לי הלב. חופשה באילת, קיפודי ים, קונים אותן בשוק או אצל הרוכל , מטרים ספורים מחוף הים. האם נעל כזו יכולה הייתה להיות תלויה שם, על סטנד בדוכן? סביר להניח שהתשובה לשאלה הזו תלויה באותם גורמים שמחקים את הטרנדים ומייצרים אותם בזול, שכן החיקוי, במידה ונעשה היטב, בדרך כלל מאוד קרוב למקור. ואני אומרת, אם כבר להיות פריק של טרנדים אז רצוי להשתמש בהם בתבונה, וזה אומר, הרבה לפני שהם מגיעים לדוכן של הרוכל. וכשזה קורה, מומלץ להעלים את הראיות ולעבור לדבר הבא.- הוליווד סטייל.
טווח המחירים / החל מ 199 ₪ – 1799 ₪
את הקולקצייה ניתן להשיג בחנויות הרשת ברחבי הארץ
