הבמאית והמפיקה נורית קידר שולחת אותנו למקומות הנכונים ביותר, מה? לא נלך?

סינמטק ירושלים חבר למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית וביחד הם פועלים לקדם סרטים דוקומנטריים בעלי אוריינטציה אתנוגרפית. סרטים אלה, מתארים בכלים קולנועיים את המורכבויות של חיי היחידים והקהילות בעולם הרחב, את היחס בין האנושי ללא אנושי, ואת הביטויים החברתיים, הפוליטיים כלכליים וכד’ של יחסים אלה. אשת הנשיא, הגברת נחמה ריבלין תהיה אורחת הכבוד בערב הפתיחה החגיגי שייערך ביום שלישי ב- 28.11 שעה 2000. כמו כן ההקרנות ילוו בהרצאות מקדימות מפי מיטב חוקרי האנתרופולוגיה בארץ ובמפגשים עם מספר מבמאי הסרטים. שלושה ימים עם 16 סרטים מהמיטב העולמי, זוכי פסטיבל ברלין, סאנדאנס, והוטדוקס. מבין הסרטים הבולטים:

הואן גוך’ים של סין: בכפר הסיני דאפן, עובדים כעשרת אלפים אנשים בסדנאות ציור. הם מעתיקים קלאסיקה אירופאית, ומייצרים אומנות בשווי מוערך של 65 מליון דולר, המשווקת בעולם כולו. הסרט מלווה סדנא משפחתית אחת המתמחה בציוריו של וינסנט ואן גוך.

לשיר עם אנגרי בירד: בלב הסלאמ’ס של פונה הודו, מבקש זמר אופרה קוריאני שפרש, ללמד ילדים לשיר. סביב המוסיקה האירופאית, הזרה להם (ולו), כשהם מתקשרים באנגלית הזרה להם (ולו) – נוצרים קשרים מרגשים ויוצאי דופן. התעקשותו של המורה הנרגן הזוכה לכינוי angry bird, מושכת גם את ההורים הנלחמים על קיומם, אל תוך החוויה הווקאלית ורגעי הקסם של השירה בפני קהל.

בארץ רדופת רוחות: אנשי ה- Ju’Hoansi ממדבר הקאלאהרי בנמיביה, אינם מורשים לנהל את אורח חייהם המסורתי. אסור להם לצוד, ואסור להם לנדוד במרחבים בהם נעו בעבר. תחת זאת, הם משמשים מוזיאון חי לתיירים, המבקשים לדעת ‘כיצד חי האדם הפשוט’. הסרט עוקב אחר המפגשים של בני השבט עם האירופאים, ומתעד מסע מיוחד ומטלטל שנערך להם עם שבטים אחרים בנמיביה ואף עם השבטים הלבנים באירופה.

אימא קולונל: לאחר שהתייחס בסרטיו הקודמים אל מערכת הבריאות ואל מערכת החינוך במולדתו קונגו, עוסק סרט זה של הבמאי הידוע: דיידו המאדי, במשטרה. הסרט פוגש את הקצינה הונורין מניולה עם העברתה מעיר קטנה יחסית אל הכרך קיסנגאני. שם היא מבקשת להמשיך במשימתה להגן על קטינים ונשים מאלימות. לטפל בזיכרונות המלחמה הקשים של אלה שנאנסו, איבדו את ילדיהן ובני זוגן, נעקרו ממקומותיהם ונותרו חשופות. אל מול הקשיים הרבים היא מצליחה לסמן אזורים שבירים של מרפא.

איש הג’אז מקהיר: מדי שנה מנסה מחדש עמר סאלח, לעשות את הבלתי אפשרי; לקיים בלב קהיר פסטיבל ג’אז בין לאומי. ללא סיוע ציבורי, עם מעגל תומכים מצומצם ובתוך נסיבות פוליטיות המשתנות תדיר, הוא מצליח לממש את המחויבות שהוא חש לעולם הג’אז ואת תשוקתו אליו. נדיר לצפות בסרטים על מצרים – הפורסים את חיי היומיום של אזרחי העיר, בני המעמדות הבינוניים. ההכנות לפסטיבל והוצאתו אל הפועל, מזמנים יחדיו נוער ואנשים המחוברים לתרבויות העולם, מבלי שאותו עולם מכיר אותם… עד שהכל נפגשים על הבמה.

הפסטיבל לקולנוע אנתרופולוגי בישראל יתקיים בימים שלישי, רביעי וחמישי 28-29 לחודש נובמבר.