להיות מעצב זוהי משימה לא פשוטה ומתחלקת לאלה שהולכים בדרך הישר ומקבלים חינוך פורמלי ולאלה שמנסים את מזלם בזכות כישרונם. במסע הארוך שלי בחיפוש אחר הגו’ב הכי מעניין שיכבוש את לבי אחרי ארבע שנות לימוד במוסד היוקרתי ,שנקר, נתקלתי בשני בחורות בעלות חיוך שבשניה הראשונה כובש אותך, הילה(30, נשואה עם ילדה) ורוני(35, רווקה) מעצבות האביזרים של רשת האופנה רנואר שיוצאות מדי זמן למקום אחר רחוק מארצנו, לעולם הגדול סין. העיר שבה כל אחד יכול וכל המשאלות שפשניסטה חולמת עליהם מתגשמים ברגע. לקראת סרט דוקו שיצר הבמאי גרג קוטלר פגשתי אותן לשאול מהו המקום האחר שעליו הן מדברות בסרט.
‘רוני ואני הכרנו בלימודים בשנקר. עיצוב היה כיון שתמיד משך אותי, אהבתי לצייר, לכתוב ליצור ורק לאחר הלימודים התחדד לי תחום העיצוב שהוא חלק ממני מאז ועד היום’ פותחת הילה את הראיון ומספרת על מערכת היחסים שלה עם רוני.
ספרו לי על התהליך העבודה
רוני: ‘תהליך העבודה על כל מוצר הוא שונה לחלוטין. יש דגמים שאנחנו עושות עליהם קניינות ומצד שני יש דגמים שאנחנו מעצבות מההתחלה עד הסוף. גם בדגמים שנקנים לעולם אינם נקנים כפי שהם, מכיוון שאנחנו עובדות בחברה גדולה אנחנו דואגות תמיד לשנות את המוצר, לייחד אותו ולתת בעצם את החותם שלנו, לבדל את המוצר, זה מאוד חשוב לנו!’
הילה: ‘יש המון סיפוק דווקא בדגמים שאנחנו עובדות עליהם מההתחלה, כמו בגדי הים למשל, שאנחנו עובדות גם על הדפוס והגזרה, זה בעצם ליצור משהו מכלום, שלא היה ולפתע הוא קיים, מוצג בחנות ונמכר, זה סיפוק ממכר ומספק.’
מה מאתגר אתכן בעבודה מסוג כזה? מה הקושי בו?
רוני: ‘האתגר הוא להישאר כל הזמן מעודכנת, לחפש כל הזמן אופקים חדשים, דברים שמעניינים אותנו, לחפש תחומי יצירה נוספים, דברים שירחיבו את תחומי העשייה שלנו’.
הילה: ‘כל הזמן מרדף אחר הדבר הבא, התחום האופנתי המתפתח הבא. אחת ההחלטות היותר קשות שאנחנו לוקחות על עצמינו הוא מה לייצר בסופו של דבר, כמויות ותמחור, כאן אנחנו בעצם דנות את המוצר, ומחליטות מה יקרה איתו, מתי הוא ייכנס לחנות, באילו צבעים הוא יגיע ועוד. ותמיד זה מייצר את אותו הלחץ, האם בסוף הוא ימכור…. הלקוח בסופו של דבר נמצא שם ומחליט!’
הסרט מושטט במסע החיפוש של רוני והילה בשווקים הצבעוניים והמפעלים הנידחים של סין שמצד אחד מנוגדים לתפיסה ונראות עולם האופנה כפי שאנחנו מכירים כיום. ומצד שני הוא מפרק לגורמים ומהווה ראיה פיזית והצצה לתהליך היצירה המיוחד הזה בתקופה שבה מדינת עולם שלישית נפתחת למערב ונמצאת בצומת דרכים לגבי זהותה לנוכח תרבות הצריכה והשפע המערביים והגבול הדק בין הקפיטליזם החדש והקומוניזם המתפורר.
‘יש תמיד קושי בנסיעה לעזוב את הבית, אבל גם יש משהו מרגש שהתרגלנו לחיות בו, שלפתע אתה אדם חופשי בעולם, יש לרוני ולי חיים שלמים בחו”ל, חברים, אנשים שאנחנו עובדים איתם, מקומות קבועים שאנחנו אוהבות לצאת אליהם, מסעדות קבועות שאנחנו אוהבות לאכול בהן…. אלו בעצם החיים הנוספים שלנו, זה זמן לא מבוטל מתוך השנה שאנחנו חיות בו ב”מקום אחר”…. יש בזה עניין וריגוש וזה חלק שוטף מהעבודה והחוויה שבה’ עונה הילה לשאלתי במה כרוכה נסיעה מסע למקום אחר, ואילו רוני עונה ‘גם לי מאוד קשה אחרי שבוע ואני מתגעגעת הביתה, אבל אנחנו נוסעות שתינו יחד, שאנחנו בעצם גם חברות הכי טובות אז אנחנו פשוט הופכות כל נסיעת עבודה שגרתית לחוויה של כיף וזאת החוכמה! ואז הילה מסכמת במשפט אחד את הכל ‘אנחנו תמיד ישנות יחד במלון…’.
יושדר בהוט בידור ישראלי / 25.12 וב-27.12
