לגסטבי הגדול/ אסף וייצן/ גרסת האקס
כששאל אותי האקס האהוב עלי בסוף ההקרנה מה חשבתי על הסרט, עניתי לו ‘אני אוהבת סרטים על אילוז’ וזה סרט שמרחיב את גבולותיו’. חשבתי כך בעבר גם על הספר ועל הגרסאות הקולנועיות הקודמות. מאוחר יותר תהיתי למה העולם זקוק לעוד גרסה? והתשובה היא – כדי להזכיר לו לחלום. להעיר בלב הצופים את הפנטזיה הרומנטית, גם אם היא קצת מוגזמת, גם אם זו חסרת גבולות, הרי לשם מה אנו חיים? ובכן, כטיפוס רומנטי חסר תקנה, אני מזדהה לחלוטין עם האקטים הכה מטופשים של הגיבור. כגטסבי, בתקציב נמוך הרבה יותר אמנם, התחלתי לבנות מגדלים באוויר לפני שנים רבות ועכשיו אני חיה בעיר רפאים ממש. מסתבר שבימנו לא הרבה מבינים את השפה ובקושי יודעים מה היא מחווה מינורית.
‘גטסבי הגדול’, הוא רומן מאת הסופר האמריקאי פרנסיס סקוט פיצ’רלד, למרות שהספר עצמו לא היה רב מכר עם יציאתו ולא זכה מיד בהכרה, הוא עובד למחזה בברודוואי ולסרט הוליוודי כבר אז ונשכח מלב (כל מיני מלחמות וענייני טיימינג) ואז עשה קאמבק, זכה לפופולאריות אדירה וכאמור גרסאות לא חסרות לו.
הטריילר
הסרט עוקב אחרי אחר ניק קאראווי, מי שזנח את חלומו להיות סופר ואת המיד – ווסט האמריקאי, והגיע לניו יורק כדי להיות שוכר אגרות חוב או משהו בורסאי כזה שקשור ב’גלורי טיים’ של המניות. אז ספרות לא נמנתה כנראה בין עשרת החלומות האמריקאים. ברקע אביב – 1922, תקופת דקדנס, אובדן מוסרי והג’אז המפוקפק.
אז מה לאדם בודד בין מליוני חולמים ולאחד מסיפורי שברון הלב הגדולים? ובכן זה מתגורר בשכנות למיליונר מסתורי שנדמה שכל מעשיו הם להמציא לעצמו עבר כזה או אחר ולעשות מסיבות פרועות במיוחד שאפילו הטכנולוגיה המתקדמת שלנו צרה מלהכיל.
אז גטסבי המסתורי הזה מתגלה לעיניו של שכנו, לא לשווא כמובן, יש כאן סיפור אהבה. חייב להיות סיפור אהבה וחייבת להיות מקריות. ניק זה קשור למושא תשוקתו של גטסבי ומיד הוא הופך להיות לידידו ומי שמחזיר אותו לזרועות אהובתו שלמענה, באופן מסתורי ביותר, הוא צבר הון עתק, המציא עבר מכובד, למד להתנהג כג’נטלמן מן השורה, קנה אחוזת פאר מול זו שלה בה ערך מסיבות שחיתות שכל הברנז’ה (מכל תחום) הגיעו אליהן. הכל בכדי שאולי דייזי תופיע שם. היא לא.
אבל כאמור יש את ניק והוא עושה דייט והוא אחראי לאיזה קמבאק וגטסבי משוכנע שהיא נכנסת לנצח לכל התפאורה המוגזמת שהוא בנה למענה, כי הרי כך צריך להיות והרי זו דרכה של אהבה. אבל אז יש בעל בוגד וקנאי, ילדה, וכל עוד הדיסקו בול מסתובב דייזי רוקדת, אבל כשהמציאות נכנסת, כמו בכל סיפור טוב, היא מכה על פניו של הגיבור והשנדליר מתנפץ לרסיסים.
כאב לי הלב, בחיי, הרגשתי שאם גטסבי לא היה משוחק על ידי לאונרדו דקפריו אפילו יכולתי להזיל דמעה. האקס אמר שלא הבנתי שום דבר. יכול להיות, אבל הסרט ריגש אותי גם בגרסת התלת מימד המוגזמת, כי ככה אני רוצה לאהוב, בלי קצוות, עם המצאות והנצחות, גם אם זה הכל טוטאלי בראש שלי וכן, סביר ביותר שאשאר לבד כשסביבי ספרים לרוב, כי חומרים כאלה הם רק לרומנים וגרסאות כיסוי, כשהמציאות נכנסת זה כבר לא כיף.
קטע מתוך הסרט
‘גטסבי הגדול’/ 143 דק’/הסרט יצא לאקרנים ביום רביעי 15.5.13 בבתי הקולנוע של גלובוס גרופ וברחבי הארץ.
שחקנים/ליאונרדו דיקפריו (ג’יי גטסבי)/טובי מגווייר (ניק קאראווי)/קארי מוליגן (דייזי)/ג’ואל אדגרטון (תום ביוקנןן)/איילה פישר (מירטל וילסון)/ג’ייסון קלארק (ג’ורג’ וילסון) ואליזבת דביקי (ג’ורדן בייקר).
יוצרים: באז לורמן (במאי) וקרייג פירס, באז לורמן (תסריט)
תמונות ווידאו באדיבות גלובוס גרופ
סרט גרוע: בימוי. משחק. תסריט.
אינטרפטציה אינפנטילית של תקופה על יד במאי שבלוני ומנוכר אשר יוצר תחושת אנטיגוניזם אפילו לפעלולים הויזואלים שהיוו בסיס מוגזם ומעוות. עריכה ופסקול פשוט מגוחכים עד כאב.
מדובר בעצם במחזמר אנימציה של ילדים שמחקה את “תקוות גדולות” האגדי של דיקנס.
אשליה של פנטזיה , נטולת רגש וורומנטיקה.
מרגיש בושה וכעס על שנאנסתי לראותו.
לפחות שילמו לי את הכרטיס.