‘דוקאביב’, הפסטיבל הדוקומנטרי בהא הידיעה, פותח את שעריו לסרטים תיעודיים מהמובילים בעולם וכמובן ליצירות ישראליות. מבחר הסרטים מחו״ל מדהים החל בסיפורים אנושיים, חברתיים, דרך סרטי רוק ואמנות. ‘אהובי אל תחצה את הנהר’ עטור הפרסים, הוא סרט בלתי נשכח. תמונת הפתיחה מצולמת מרחוק, על שפת נהר, בתוך נוף עוצר נשימה, יושבת עם הגב אלינו אישה. מי הנהר זורמים, אלגוריה של חיים לעומת הבכי קורע הלב של האשה. הסצנה ללא תנועה נמשכת כמה דקות. קאט והמצלמה נמצאת על זוג קוריאנים מופלאים. בני יו בן ה-98 וקאנג בת ה-90 אחרי 76 שנות נישואים, עדיין מחזיקים ידיים בעודם ישנים. הם לבושים, יום יום, בבגדים המסורתיים של הקוריאנים שהם צבעוניים בעיקר הגוונים האדומים והכתומים המסמלים חיים. בשעה שהוא מטאטא את העלים היא מקוששת עצים לחימום. הוא מפנה את השלג בעוד היא מטפלת בכלבים. בזמן שהוא קוטף כמה פרחים צהובים ומניח אותם על ראשה – ‘אתה יפה’ אומרת היא לבעלה: ‘אני זקנה ואתה צעיר ויפה’ ומפנה אליו את ראשה עטור בפרחים צהובים. הבעל חזק והאישה מלאת קסם. היא מחבקת אותו והוא נושק לה בקלילות.
הבמאי הצעיר הקוריאני מו-ינג ג’ין הגיע אל הזוג המופלא לאחר שצפה בכתבה עליהם בטלויזיה הקוריאנית. הוא עקב אחר הזוג הנפלא 15 חודשים שהיו, מסתבר, החודשים האחרונים לחייהם. הבעל והאשה שלצידו נראים ונשמעים כמו היו דמויות הלקוחות מספרי אגדות. הם חשים את המוות מתקרב אבל בוחרים להתייחס לכל יום כמו היה הוא חדש. ובשל כך הפרידה שלהם תהיה קשה וכואבת אבל גם אני האמנתי, כגד ההגיון, שהם ייפגשו בקרוב מחדש. המצלמה של מו –ינג ג’ין עוקבת אחריהם באהבה ובפיוטיות יוצאת דופן. העיניים שלכם לא יוותרו יבשות לרגע. ‘זוג היונים בן מאה’ קרא להם הבמאי. ‘אהובי אל תחצה את הנהר’ היא יצירה פיוטית, קולנועית ומושלמת. הסרט זכה בפרסים הראשונים בפסטיבלים בינלאומיים והפך להצלחה קופתית חסרת תקדים. תקציב ההפקה היה – 108,000 דולר. על פי העיתון ‘וול סטריט ג’ורנל’ מכירת הכרטיסים שבועיים לאחר הקרנת הבכורה הסתכמה עד כה בכ – 488,000,000 מיליון דולר! בקוריאה הסרט נמצא במקום הראשון ברשימת עשרת הסרטים הנצפים ביותר ומועצת הקולנוע הקוריאנית הכריזה ש ‘אהובי אל תחצה את הנהר’ הוא סרט האינדי הקוריאני הגדול ביותר של כל הזמנים. אל תחמיצו את היצירה המופלאה שתיוותר איתכם לימים רבים.
‘אהובי אל תחצה את הנהר’/דוקאביב/ שישי/ בשעה 16:30/סינמטק 1.
