דיוקן האמן

לאחר תקומה מסוימת של השירה, בתחילת שנות האלפיים, נראה שחלה ירידה שוב בקרנה. ישנם, שוב, הספדים לספרות ולשירה שנובעים מהמצב המבולבל והעגום מעט של השוק. חלק מהטענות, אם זאת, נובעות מהאמירה הריקה שאין היום מקום לשירה, ושהפורמטים החדשים מחליפים אותה. למרות שכמות הטקסט שאנחנו קוראים וכותבים היא אולי גדולה יותר מאשר בכל תקופה בהיסטוריה, עדיין אין חלופה לפורמטים אחרים. סטטוסים למשל יכולים להגיע קרוב לפורמט של שירה, הם קצרים וקולעים, אישיים, פואטיים לפרקים אך עדיין, למרות קווי הדמיון, יש דברים שנעדרים מהם. ערך מוסף שקיים בפאתוס, בתמצות שנעשה אל מול פרק זמן ממושך יותר מאורך החיים של סטטוס ואפשרות לחזור ולקרוא בהם. בשירה קיימת רב פעמיות שלא ניתן לשחזר בפורמט אחר שהוא גם, בואו נזכור, בסופו של דבר, רק פורמט עם מגבלות כמו כל צורה או מדיום אחרים. ספר השירים החדש של אופיר משריקי ‘יותר מ7’ הוא תזכורת לכוח שיש לשירה. הוא תאטרלי ויוצר בכמה נקודות קטנות, בכמות מילים מצומצמת, תפאורה מלוכלכת, גרוטסקית שמתקיימת בתוך היכל רחב של זמנים והקשרים היסטוריים ותרבותיים. הוא נצר לאותה תקופה שקרתה לא מזמן בה שירה היתה שוב הדבר הנכון לעשות ומהדהד את ציר ההיסטוריה של סוגה זו מפוגל ואילך.

פרוטסטנטי

כְּשֶׁכָּל כָּךְ חַם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת
פֶּתַע נוֹצְרִי פְּרוֹטֶסְטַנְטִי שֶׁחַי
בְּרוּסְיָה

הַשָּׁנָה תִּהְיֶה קָשָׁה הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ
טִפְּשִׁים וְרַק אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מִכָּל מִי
שֶׁיָּבוֹא אֵלַי הַבַּיְתָה

לְהַשְׁתִּין בִּישִׁיבָה

(‘יוצר המוערך בתקופת חייו, אינו שוקד על עבודה עתידנית דיו’.מונולוגים מהמזוכיזם)

שלושה חזירים
מֵהַגָּרוֹן הַמְּשֻׁמָּשׁ יוֹצֵאת שִׁירַת
הָאֲרוּרִים, מֶטָפוֹרָה אַחֲרֵי אַקְסְיוֹמָה
וְאָז קְלִישָׁאָה, בַּסּוֹף שְׁלֹשָׁה חֲזִירִים

בּוֹנִים בָּתִּים כְּמוֹ בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ, הַזְּאֵב
יַהֲרֹס מִתּוֹכָם שְׁנַיִם אֲבָל לֹא אֶת הַשְּׁלִישִׁי

הַקּוֹסֵם מוֹצִיא שָׁפָן מֵהַכּוֹבַע
וְכֻלָּם מֻפְתָּעִים חוּץ מֵהַשָּׁפָן

הַשָּׁפָן יוֹדֵעַ שֶׁהַקּוֹסֵם שַׁקְרָן
וּפֶּדוֹפִיל אֲבָל לֹא אוֹמֵר מִלָּה

“אל תקצר רוחך ותעליבם דבר עמהם בעדינות
ובהקטנת עצמך אל תתהלך ביהירות על פני האדמה
כי לעולם לא תבקיע את הארץ
ולא תשיג בקומתך את ההרים”
(בשורת בני ישראל ,62 הקוראן)

סְלִיחָה דּוֹק טוֹר
יָצָאתִי קְצָת מִפַּסַּי הָאִישִׁיּים
בַּשְּׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים
זֶה לֹא מַמָּשׁ אֲנִי הַכְּאֵב הַזֶּה

דּוֹק טוֹר
יָצָאתִי קְצָת מִפַּסַּי הָאִישִׁיִּים.
בַּשְּׁלֹשָׁה שְׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים
זֶה לֹא מַמָּשׁ אֲנִי הַכְּאֵב הַזֶּה

אֵלּוּ גַּם לֹא חֲבֵרַי

בין הדוברים: עמית ישראלי גלעד, הילית ישורון, יותם ראובני, בני ציפר, דוד ניאו בוחבוט, חגית בת אליעזר, רועי צ’יקי ארד, ג’וליה פרמנטו, שחר אטואן וסהר שלו. השקת הספר תתקיים מחר, 23.2 ב’אוזן בר’, 18:00, ר”ח קינג גו’רג 48 תל-אביב.