שם זה אשר מסמן גם תכתיב פונטי של החיה האמפיבית הנקראת ‘לוטרה’ מציין את התיאוריה הקולנועית שעומדת מאחורי תנועת ‘הגל החדש’. תפיסה זו, אשר שינתה את הקולנוע גורסת שהבמאי הוא המחבר של היצירה הקולנועית. עובדה זו אשר נשמעת מובנת מאליה היום הייתה חדשנית בתקופה בה סרטים נעשו על ידי אולפנים ואופיינו על ידי ניסיון לקלוע לקהל הרחב ולגרוף רווחים. אולי חלק גדול מהתעשייה נשארה אותו דבר, אבל אותה תיאוריה עזרה לתת את הדחיפה האחרונה לקולנוע לעבר תפיסתו כצורת אמנות. כל ההקדמה הזו שלא לצורך נועדה לציין את יציאתו של הספר החדש על תיאטרון דווקא. הספר, ‘דרך הבימוי’ מאת דורית ירושלמי, עוסק בהיסטוריה של התיאטרון המקומי לא דרך הטקסטים, אלא דרך בחינה של הבמאים במקום המחזאים שלרוב מקבלים את מרב תשומת הלב במדיום זה, בעיקר במבט ההיסטורי. הספר מומלץ בחום (איזה צירוף מילים נורא) לכל שוחרי ההיסטוריה וגם מן הסתם לאוהבי התאטרון באשר הם.
דורית ירושלמי/”דרך הבימוי”/ ניתן להשיג בחנויות הספרים.
