תערוכות הציור של רוני סומק ב’מוזיאון רמת גן’ הפכו לעניין שבשגרה, כלומר כמעט לסוג של ריטואל שנתי. סומק, למי שלא התעדכן בפרטים ביוגראפיים, עוסק באמנות פלסטית בערך אותה כמות זמן שהוא עוסק בשירה, במשך מצטבר של כמות של שנים שלא נחשוף כי אחרי הכל אם יש עוד משהו שצריך לדעת על רוני סומק זה שהוא הוכתר בתואר אביר בפולין ובצרפת ועם אבירים לא כדאי להתעסק.
עכשיו אחרי שנמנענו מלחשוף את גילו ,הלא ממש מבוגר של רוני, אפשר לעבור לסוגיה השנייה. נתוודה, גם שאנחנו שמענו שהוא מצייר אמרנו לעצמנו ‘אה אוקיי’ שאינטונציה שמשמעותה ‘הוא משורר כל כך טוב שאין סיכוי שהוא מצייר נורמאלי, אבל אי אפשר להיות שליליים כמו בדרך כלל כי הוא האיש הכי נחמד שאנחנו מכירים, ומוכשר בטירוף בכתיבה, ואולי הוא קיבל רומח יחד עם התואר’.
טוב, לא באמת אמרנו לעצמנו את זה. אי אפשר לעבור עם רומח במטוס, או בבידוק בטחוני. למרות שלגמרי היינו נותנים לו את הרומח שלנו אם היה לנו אחד כזה. אבל אנחנו גולשים שוב והמוסר השכל של הסיפור הקטן הזה הוא מן הסתם שנדהמנו מכמה הוא גם יודע לצייר. הקטע המדהים אפילו יותר הוא שכל שנה התערוכה ב’מוזיאון רמת גן’ יותר טובה מקודמתה. שזה מוכיח לא רק שאפשר וכנראה כדאי להיות מוכשר ביותר מדבר אחד, אלא שאפשר להמשיך ולהשתפר בתור הנדסי. עצם האפשרות גרמה וגורמת לנו לאהוב אותו אפילו יותר.
העבודות החדשות נוגעות בתחום העיסוק של סומק בספרות וביצירת פורטרטים של דמויות ספרותיות יקרות שהן חלק מהפנתיאון של הספרות והשירה. בעזרת רגישות חדה יותר מסכין מנתחים לקו הוא מעביר מהות של דמות, של יצירה שעומדת מאחוריה, של קוי אופי. זה קצת כאילו והידע הספרותי העצום שלו מחלחל אל תוך הציורים. זה גם קצת כמו ריגול תעשייתי, להפוך את היוצרים האהובים לשלו. אפשר היה להגיד שזו גם הרחבה לטענה שכל פורטרט הוא דיוקן עצמי.
תוך שימוש בקווים מועטים הוא צולף לתוך עומק של ידיעה. ננסה להפסיק לכתוב כאן מחשש שהדימויים שלנו ייעשו עוד פחות מובנים, ונציין רק שאם היה לנו ממש הרבה כסף היינו לוקחים את העבודות ומשתמשים בהם כתירוץ להוציא סידרה רחבה של יצירות קלסיות כשהפורטרטים של רוני יעטרו את העטיפה, ומעניקים לו תואר אבירות נוסף בשם הממלכה הזעירה שלנו.
‘שריטה במרפק השירה’/רוני סומק/פתיחה: יום חמישי/29.05/ שעה: 19:30.
