כאשר אנו בישראל שומעים על רוח החגים של דצמבר מלבד אלו מאיתנו שיש להם משפחה או חברים קרובים מעבר לים, איננו יכולות שלא לתהות איך זה היה מרגיש להתעורר בבוקר כריסמס ולפתוח מתנות מתחת לעץ אשוח. לא שהייתי רוצה להמיר את דתי, אך איני יכולה שלא לרצות לעיתים לגנוב כמה חגים. כריסמס הוא אחד מהחגים שסביר שהייתי מאמצת קומפלט.
זה אומר שלא הייתי קמה בפיג’מה המורכבת מחולצת טריקו, אלא בבייבי דול שחור מסאטן. בחוץ במקום משאיות זבל מצפצפות היה שלג לבן וטהור, וצבאים שעונדים פעמוני זהב עדינים היו מכינים לי פנקייקים ( ללא פחמימות או קלוריות ) וקפה איטלקי. אולי גם אנשים הגרים במדינות אחרות אינם זוכים לסוג כזה של חג. הדבר הקרוב ביותר שנוכל לקבל כאן המוצרים מעוצבים ונוטפים אלגנטיות קסומה מהסוג שמעורר נוסטלגיה גם לדברים שלא קרו מעולם.
כבר כתבנו כל כך הרבה על בשמים שנוכל לצטט את העובדות בעל פה. לא שאכפת לנו לחזור מעט שוב על הנושא. הרי אם היו שואלים אותנו אנשים היו מדברים יותר על בשמים ופחות על דברים אחרים, כדי שלא נצטרך כל הזמן להנהן ביבשושיות ולעשות כאילו ומשהו אחר מעניין אותנו.
אז הנה העובדות הבסיסיות, בשמים קיימים מתחילת תיעוד ההיסטוריה וכנראה לפני, יש תיעוד לקיומם בלוחות במסופוטמיה, ונמצאו עדויות לבית מלאכה לייצור בשמים בקפריסין מבערך 4000 לפני הספירה. הוריאציות הראשונות כללו בעיקר חלקי פרחים שעורבבו בשמנים.
הפירוש המילולי של השם הנפוץ perfume הוא ‘מתוך העשן’ בלטינית. בימי הביניים כימאים ערביים כתבו ספרות ענפה שכללה מתכונים להכנת מרקחות בשמים, באירופה הם היו מותרות של בני אצולה, לקתרין ממשפחת מדיצ’י המפורסמת היה מעבדת בשמים צמודה לדירתה, עם מומחה שעמל רק בשביל לייצר אותם למענה.
הסיווג של בשמים נעשה על פי חוזק התמצית, כאשר או דה פרפיום הוא בעל התמצית החזקה ביותר (עד 20 %) אחריו או דה טואלט (עד 15 %) ולבסוף או דה קולון (עד 8%) כאשר האחרון נובע לא מהשימוש הבריטי המאוחר שלו לתיאור אפטר שייב אלא מתיאור מסורתי יותר שמגיע מרוקח הבשמים המפורסם יוהאן מריה פרינה האיטלקי שעבד בעיר קלן בגרמניה במאה ה – 18 ובחר לקרוא לבשמים שייצר על שמה.
בשמים מתוארים בצורה מסורתית לפי תוים (בדומה למוסיקה) כאשר התוים התחתונים הם הבסיס, שהוא הריח החזק ביותר. הוא זה שנשאר למשך זמן והוא מבוסס על דברים שלא בהכרח נחווים כנעימים בהרחה ראשונה (כמו טבק) התו האמצעי (שנקרא גם לעיתים ‘הלב’) הוא הבסיס והדבר הדומיננטי שמגדיר את הבושם וקושר את החלקים, והתו העליון הוא לרוב עדין יותר, מתפוגג הכי מהר ומורכב מדברים שהניחוח שלהם נתפס כנעים מיידית. הוא מתנדף מהר אך יוצר את הרושם הראשוני. זהו המידע הבסיסי.
ואם לא די נוכל גם להוסיף את הציטוט המפורסם של קוקו שאנל ‘לאשה ללא בושם אין עתיד’.
