הכיסון של קיטון

Spread the love

שירלי סומק מחפשת אוכל מחמם בערב חורפי תל-אביב ומוצאת את עצמה אוכלת אוכל יהודי ‘אשכנזי’. כל הפרטים על מסעדת קיטון הוותיקה.

 

ערב חורפי קר. אני חיפשתי נואשות אחר מרק להתחמם בו, בעוד שחברי המינכנאי חייך ואמר שזה ‘בהחלט ערב אביבי נחמד’. כשהוא ביקש שנלך לאכול אוכל יהודי ‘אשכנזי’, שמתי את פעמי לכיוון דיזינגוף 145, שם שוכנת מסעדת קיטון הוותיקה.

אוכל 'יהודי' אשכנזי מחמם את הלב | צילום: מירי ביטון
אוכל ‘יהודי’ אשכנזי מחמם את הלב | צילום: מירי ביטון

 רק ישבנו, וכבר הוגשו לנו לחם פרוס וקערית חזרת. התחלתי להתחמם. מבחר סלטי הבית הובאו לפנינו בצלחות קטנות: סלט מלפפונים, חמצמץ וקראנצ’י עם שמיר; סלט ביצים קרמי טעים; כבד קצוץ נחמד (קשה להתחרות בזה של סבתא); ומטיאס כבוש מעולה, עם המון בצל סגול. האם אפשר לאכול את כל אלה עם חזרת? נדמה שכן. שתינו עם זה בירה ‘נגב’, והיה קשה שלא לדמיין את סבתא שלי ובעלה נהנים להם מפחית.

מסעדת קיטון הוותיקה כל האותנטיות נשמרה בה | צילום: אלה פרידברג
מסעדת קיטון הוותיקה כל האותנטיות נשמרה בה | צילום: אלה פרידברג

בשלב זה של הערב הגענו לעידן הכיסונים: קנישס, בצק תפוחי אדמה ממולא כוסמת, היה חביב מאוד, אם כי מעט כבד כך שהירקות שהוגשו איתו רעננו את החיך. עברנו לוורניקס, בצק הממולא בתפוחי אדמה (למינכנאי הצמחוני) או בבשר (לי), והגיע מטוגן ונפלא עם בצל מטוגן ורוטב בשר עשיר ונפלא גם הוא. ואז הגענו למרק המכונה ‘מעורב’: מרק עוף צח שגם הוא חלק מהעידן הנוכחי עם קרפעלך מקצועי, קניידלך נימוח ואטריות. האטריות היו מהסוג הקנוי, והיו טעימות אך משום מה דמיינתי שיגיעו אטריות הביצים המטוגנות של בעלה של סבתא והרגשתי מעט אכזבה.

בכל זאת אי אפשר לוותר על מרק קניידלך | צילום: רלי לב
בכל זאת אי אפשר לוותר על מרק קניידלך | צילום: רלי לב

כאן היה לנו פנאי להסתכל קצת על המקום סביבנו. אנשים כל הזמן באו לקחת אוכל הביתה, והשליח נראה כאילו הוא הולך לקבל תשלום על שעות נוספות. על חלק מהכיסאות היו ממוסמרים לוחות זהובים עם שמות כמו נעמי שמר, אפרים קישון וחנה רובינא. על הקיר היו כתובות מחמאות על האוכל ועל המקום, כספר אורחים/טפט; ועל הקיר שמולו היו מספר ציורים של קדישמן, גם מפוקדי המקום הנאמנים. אז היה קל (לא ממש) להמשיך מפה ל’חמין נטו’ – גריסים, שעועית ותפוחי אדמה, שנראה שהוצאו ממעמקי סיר גדול ומהביל. היה אסלי, אם אפשר להגיד את זה על חמין.

אכן האוכל ה'יהודי' חימם לנו את הלב | צילום: מירי ביטון
אכן האוכל ה’יהודי’ חימם לנו את הלב | צילום: מירי ביטון

איכשהו עוד נשאר לנו מקום לקינוחים. המינכנאי נורא רצה לטעום את הקיגל, ולהשוות אותו לזה שטעם בירושלים. הוא היה עם תפוחים וצימוקים, וחומם לקריספי בחוץ וחמים בפנים. אני יותר התחברתי לעוגת הביסקוויטים עם מעטה השוקולד. היא הייתה במרקם מושלם, לא מתוקה מדי, ופשוט נהדרת לסיום. אחר כך, במרפסת, שתינו עוד בירה. דיברנו על העתיד התל אביבי. הוא עוד ישוב.

 

דיזנגוף 145, תל אביב יפו,  03-5233679, www.keton.co.il

Author: שירלי סומק