‘אני לא מעצב אופנה, אני צייר ולא מחברו של העידן החדש’, טען מעצב האופנה מוסקינו באחד מראיונותיו למגזין ‘ווג’ האיטלקי.
פרנקו מוסיקנו נולד בשנת -1950, יליד איטליה, בנו של יוצר ברזל ואם עקרת בית. בשנת – 1967 כשהוא בן 17 בלבד, ברח מעיירת מולדתו, אביאטגראסו, לבירת האופנה המקומית ונרשם ללימודי ציור באקדמיה לאמנויות. הוא שאף להיות אמן ובמקבל התפרנס מאיורי אופנה. עם סיום לימודיו, החל לאייר עבור ג’אני וראסאצ’ה ועבד במותג ‘קאדט’ לצד קרל לגרפלד. כשהוא מצויד באשכים מפלדה ושק של מצב רוח, הקים את המותג העצמאי שלו, במילנו (בשנת 1983). כוחו של המותג התאפיין בשילוב של אירוניה ואלגנטיות, חדשנות וחוצפה. במשך כל פעילותיו, בז לבזבוז שמולידים הטרנדים, למיתוג נפוח מחשיבות ולמחשבות על תקינות ובעיקר עשה שימוש מבריק בשיווק, הכל בהפוך על הפוך, עם צחוק מריר בצד.
תצוגותיו היו בעלות אופי תיאטרליו משמעותי לא פחות מזה האופנתי ויחד עם זאת ערער על מוסכמות ובכך יצר פרובוקציות מטרידות. החל מתצוגות שהחלו כרגיל ולפתע הדוגמניות התפשטו ופצחו במחול מודרני, דרך תצוגת חורף – 1989 הבלתי נשכחת שהייתה מיצג אמנותי של ממש ובה נראו גברים בתחתוני זהב אשר נשאו את הדוגמניות לאורף המסלול על גבי כסאות מרופדים, מריצות, אלונקות וכסאות גלגלים.
Fashion Show: Autumn-Winter 1990-1991
מוסיקנו אומנם העביר ביקורת גלויה על עולם האופנה אך לא שכח את ההומור בבית. הוא בנה על קהל לקוחות עם חוש הומור בריא וחשבון בנק שמן וקיווה לעורר מחשבה נוספת מעבר ל’אני רוצה את זה ואני רוצה את עכשיו’. הקמפיינים שהציג, כללו מסרים נגד אלימות, שימוש בסמים והתאכזרות לבעלי חיים ונשאו סלוגנים אנטי צרכניים מתריסים אך מצחיקים כמו ‘אופנה מלאה בשיק’. הקולקציות כללו פריטים פופיים ומשחקי מילים כמו חצאיות עם הכיתוב ‘מותן בקו החגורה’ או שמלת נשף עשויה משקיות זבל שעליה מתנוסס המשפט ‘אופנה היא אשפה’. בקולקציית חורף – 1998, על תוויות התנוסס הכיתוב ‘צור את גורלך’, במקום בו אמורים להיות מצוינים הרכב הבד וארץ הייצור.
בשנת – 1993, בתערוכה שציינה עשר שנים למותג, הוצגה רטרוספקטיבה, לכל הדגמים שפרנקו חש כי ‘לא הובנו כהלכה’, וכללה את השמלה האדומה שעל חצאיתה דמות פרה או שמלה שנראית כשקית קניות עם לוגו המותג. בראיון שנעשה עימו לרגל התערוכה, הכריז מוסיקנו על מהפכה חדשה בעידן האקולוגי ‘לא ייעשה יותר שימוש בצבעים רעילים’. התצוגה נחתמה בשיירת ילדים לבושים לבן שענדו סרטים אדומים על צוואריהם, להעלאת המודעות לאיידס. חודשים ספורים לאחר מכן נפטר ממחלת האיידס.
עם מותו, רוסלה ג’רדיני, מי שהייתה העוזרת האישית ויד ימינו של מוסיקנו, תפסה פיקוד על מפעל חייו ומאז היא נושפ, את רוחו הפרודית של המותג. ג’רדיני הצליחה לשמר את אופיו השובב של מוסקינו תוך שהיא מוציאה תחת ידה פריטים שיקיים ועל זמניים, אם כי פחות חתרניים ומנייריסטיים מאלה שהנפיק פרנקו האנרכיסט. עם זאת, הובילה את המותג לשגשוג כלכלי והותירה אותו רלוונטי לאורך השנים.
בבית האופנה ‘מוסיקנו’ קו בגדי קוטור, בגדי גברים ונשים המוכן ללבישה ועוד מספר קווים ביניהם: קו הג’ינסים, ‘לאב מוסקינו’ הקו הצעיר ‘מוסיקנו צי’פ אנד שיק’ וקו בגדי הילדים. בשנת – 1989 נפתח בוטיק הדגל ברחוב סנט אנדראה במילנו ומאז נוספו לו עשרות חנויות בכל רחבי העולם.
מוסיקנו אמנם חי חיים קצרים, אך הצליח לבסס מורשת רוחשת ב – 44 שנותיו. הוא ייזכר כמורד הנצחי, שבוי ברוח נעוריו, ואחד שאהב להרגיז את אנשי התעשייה. ומה צריך יותר?
