קרין זלאיט הייתה המעצבת הראשית של דיזל איטליה במשך חמש שנים ומשחזרה יזמה תצוגת מחאה, הצעידה כלות ברחוב דיזנגוף בתצוגה פירטית ולאחרונה פתחה חנות בה היא מציגה את קולקציית הערב והקפסולה לכלות לא קונבנציונליות

איך עשית את המעבר מהמעצבת הראשית של ‘דיזל’ איטליה לעיצוב שמלות כלה?

 ‘המעבר היה די מוזר עבורי, אני רגילה לעצב בגדים לאישה בלתי נראית לכאורה, ללקוחה שאני לא רואה והיא לא רואה אותי ופתאום להיפגש עם הכלה, להכיר את הגוף שלה, אותה, להבין מה היא רוצה להבליט ואיפה הנקודות שהיא מעדיפה לטשטש. זה היה בהתחלה מאוד מוזר אבל די טבעי בגלל שעיצבתי גם לגברים וגם לנשים בחברה כמו ‘דיזל’ למדתי להכיר כל מיני טכניקות ומגוון עצום שם בדים, שברובם אפילו לא נתקלתי בארץ, שעוזרות להתאים בדיוק מושלם את הגזרה הכי נכונה ומדויקת למי שעומדת מולי. תחשבי שב’דיזל’ היינו מעצבים לנשים או גברים באירופה אבל הגזרות האלה לא התאימו נגיד למזרח כך שלמדינות כמו סין היינו צריכים להפוך לגמרי את המידות והגזרות. זה מה שנתן לי את הביטחון לעצב לכל מבנה גוף ללא חשש’.

ומה הוא עולם ההשראות שלך?

‘עולם ההשראות שלי בעיקר מגיע מספרות קלאסית, תולדות האומנות, סיפורי תנ”ך, הברית חדשה ושירה עברית. את הקולקציה האחרונה שלי, קולקציית הערב, עיצבתי בהשראת המשוררת יונה וולך. חשבתי אם האישיות המהפנטת הזו הייתה חיה היום, מה היא הייתה לובשת ויצאה קולקציה שחורה מאוד מעניינת’.

אני כבר רוצה הכל ב XL. איך היית מגדירה את הכלות שלך?

‘רוב הכלות שלי הן לא כלות סטנדרטיות, בדרך כלל הן מגיעות אליי עם פרצוף מבולבל מצד אחד היא לא רוצה להיות ביונסה מנצנצת שמחליפה שלוש שמלות בערב מצד שני היא גם לא מוכנה ללבוש שמלה פשוטה לבנה מ’זארה’ או ‘אסוס’. החתונה של הבנות האלה היא גם כן לא סטנדרטית, אלו חתונות בוטיק שמתקיימות  ביער, בים, בחצר של ההורים, בבריכה של הדודים מקיסריה, במשק המושב, בקיבוץ, לפעמים חבר/ה מחתן אותן, לעתים רב/ה רפורמיסטי/ת מגניב או אפילו חתונה מיניאטורית של המשפחה הכי קרובה במסעדה ביפו. הן יודעות שהן לא בחורות ‘רגילות’ שהולכות עם הזרם לכן אירוע האיחוד, גם הוא, לא יהיה בנאלי’.

אבל ניטים על משי זה קצת ללכת על הקצה, לא?

‘ניטים על משי זה אומץ, גם שמלת כלה מדמוי עור לבן זה אומץ, גם גורמט בתור כתפיות זה ללכת על הקצה. כאלו הן הכלות שלי ואני יותר משמחה למצוא את הטכניקה הנכונה לעשות את זה’.

איך מתבטא החיבור שלך עם המעצב ברק להב?  

החיבור שלי ושל ברק היה מאוד מפתיע, כמו שברק אומר לי לפעמים : ‘קארין, את כל מה שאני סולד מבני אנוש, אבל אני מכור אליך, לשיגעון שלך’. ברק ואני כל כך שונים בכל כך הרבה רבדים ובדיוק מהמקום הזה אנחנו יכולים להכיל ולבנות משהו מושלם יחד. הוא עובד בצורה מסודרת, דפים, תיקיות, קלסרים טבלאות, אני בדיוק ההפך. תראי את החנות, הדברים שיושבים בשלווה על הקולב זה הדברים הנקיים והאלגנטיים שלו, כל השאר אלו השמלות שלי. את רובן קשה להבין איך לתלות על הקולב בצורה הגיונית כי שמלה אחת, למשל, עשויה, משבעה סוגי בדים. אבל את יודעת מה? זה נראה הומוגני בחנות החדשה שלנו. למעשה זה נראה כמו ארון עצום של האישה הקרייריסטית המודרנית, האישה שהיא גם אמא וגם מנהלת בחברה גדולה, גם משתכרת ומשתוללת במסיבה של החברה הכי טובה ויום אחרי תתעורר כחדשה בלי בעיה לעוד יום אינטנסיבי בעבודה’.