אנחנו אוהבים שירה, כמה מחברינו הטובים הם.. ולכן הסתגרנו חודש בבית כשהסופר, משורר והדון ז’ואן יחזקאל נפשי הוציא את הספר הראשון בטרילוגיה – ‘פני עצמי’ ועד שהספקנו לסיים אותו ולומר – הללויה!! ויצאנו רגע לנשום מצאנו אותו עומד בחיוך כובש על סף דלתנו כשבידו ספר שיריו ‘הערך הקיים מיילל בחשכה’. סגרנו את הדלת, הפעם כשנפשי איתנו וגרמנו לו לדבר.
לקח זמן מאז יציאת השירה ספר האחרון עד עכשיו, ויש גם את הספר בפרוזה שיצא בינתיים. האם החדש הוא תולדה של עבודה שערכה את משך הזמן הזה או שהשירים הם חדשים יותר?
‘ראשית כל עניין הפרוזה והשירה הם דבר מה שונה לחלוטין. אני אינני חפץ להיכנס לזאת כאן, כי עשיתי זאת בעבר, אני רק אומר שאלו הם מצבים שונים של תודעה, של תפיסה מטפיסית. פרוזה היא בפירוש מלאכה. שזירת סיפור והעברתו כהלכה לקורא,או לעצמך בכלל, זוהי מלאכת מחשבת של אמנות ואינני מתלוצץ בעניין זה. שיר, במובנים רבים, עושה לך טובה בכלל שהוא בא אלייך. וגם כשכן, אינך יכול אלא ללכוד ברשתך איזה שבריר מן אותה יפעה רוחנית טהורה של מה שחלף במוחך. בכוונתי לזאת, אני מתכוון למשוררים האמיתיים כמובן. לאנשים שסובלים את אמנותם ומוציאים אותה דרכה. לא לכל מיניי כתבנים שאני רואה שצצים כיום מכל עבר ויודעים למי ללחוץ ידיים ולחייך בנחמדות יתרה. הללו עושים לי בחילה. על-כל-מקרה, זה לא העניין עתה’.
אז העניין הוא? כי אנחנו בעד רכילות בסך הכל, גם אם היא מעולם השירה.
‘לא, העניין הוא ספר השירה. ולשאלתך, אלו שירים שנערמו במהלך עשור ויותר, אלא שאני פשוט העדפתי מסיבותיי להוציא את הרומן קודם לכן. גם זה היה עניין של עמל רב. ואולם, לפני איזה זמן בכנס מסוים, כשאני הגעתי כמאזין, ניגשה אליי נערה ושאלה אותי – אתה יחזקאל נפשי שכתב את ‘פני עצמי?’. אמרתי את מה שאמרתי ואחרי כן שוחחנו עוד כשעה ארוכה באיזה גן סמוך. בכל אופן, באשר לעמל, הוא שווה את זה. כלומר אילו אתה נוגע בלב – ויהא זה אפילו לב אחד בלבד – זה שווה את זה’.
מה אתה מרגיש שהשתנה מאז יציאת הספר האחרון?
‘ובכן, זהי אמנם שיחה על ספר השירה החדש ‘הערך הקיים מיילל בחשכה’, אך האמת היא, שהרומן ‘פני עצמי’ הוא-הוא ששינה את חיי. אתה מבין, לשמחתי השירה היא שפת סתרים מוצפנת. מעטים מבינים אותו ומעטים מתחברים אליה ולכן גם מעטים ניגשים אליה. הפרוזה, כלומר הרומן, הוא זה שבעצם שינה את הכל. הוא – אולי בשל הסגנון בו הוא כתוב – שינה את חיי. ואני יודע שהוא שינה את חייהם של עוד מספר אנשים, במובן הזה שזהו אינו סיפור מקובל בהכרח. אם תשאל למה לשמחתי השירה איננה מקובלת ברוב? אז אומר שהשירה היא שגב אנושי. מצב קוגניטיבי גבוהה שמעטים יכולים להתחבר לו ובטח בימים אלה של ‘קוקה קולה’ ו’פייסבוק’ ומהירות מקסימאלית. לכן גם אני שמח, כי מי שמתחבר לה, הם רק יחידיי סגולה והללו הצדיקים שראויים לה מלכתחילה’.
הרבה סופרים ומשוררים מתייחסים ליצירת הביכורים שלהם בצורה ביקורתית, האם אתה מרגיש אותו דבר?
‘בהחלט. וגם התייחסתי אליו כך. לספרי הראשון ‘עכשיו פתיחה’ התייחסתי בצורה ביקורתית מידיי. אפילו רציתי להשמידו. רואיינתי על ידי אישה מקסימה ושמה שושנה ויג ואמרתי שם את הדברים. זה מתועד’.
האם אתה קורא משוררים אחרים בזמן שאתה כותב? את מי היית מונה ברשימת המשוררים והסופרים שמשפיעים עליך?
‘לא. לא ממש. מרבית האנשים שהשפיעו עליי מתים. אבל הם איתי ואני דובר אליהם והם אליי. באשר להשפעה, אני משער שאת עיקר יניקתי לשירה שאבתי בעיקר מן היהדות. מן החסידות. מן שטיינמן, דוד המלך, הקוראן, ספר שירה כביר, שדה, רמבו, דבורה בראון, דליה הץ ויש רבים. קאמי השפיע עליי רבות ‘באדם המורד’. יש, יש לא מעט’.
יחזקאל נפשי הוא סופר ומשורר עברי אשר פרסם עד כה ספר שירה אחד ‘עכשיו פתיחה’ (2003), שתורגם לשפות רבות וזיכה אותו בפרס ‘אייזנברג’ לשירה וכן כרך א’ מן הטרילוגיה המצליחה ‘פני עצמי’ (2013), אשר הודפס בשלושה מהדורות מועד קצר לאחר שראה אור והכה גלים בעולם הספרות. נפשי הוא עורך ראשי לסדרת התערוכות ‘שיח-משוררים’ והפינה הספרותית ברדיו ‘קול הקמפוס’ 106 fm בתוכנית ‘נפוליאון’.
כאדם שלוקח חלק פעיל בקידום ספרות ושירה, איך היית מסביר או מתאר את המצב כיום?
‘עשיתי זאת ממניעים טהורים לחלוטין. הייתי, כמו שאומרים, פרח שירה צעיר, והגעתי אל תל-אביב של ראשית האלפיים ואמרתי אל לבי, אלוהים ישמור, ככה נראית העיר הלבנה של השירה העברית?! זה היה נורא ורחוק ממה שחלמתי אודותיה בשעתי בקיבוץ. ערכתי ועדיין עורך, סדרת תערוכות, סדרת אירועים ב’הבימה’, שבאמת הכו גלים בכל הארץ ואני לא בודה, כי הדברים מוסמכים. ואכן הייתה פריחה באותה עת. קמו כתביי-עת חדשים, משוררים שחלקם פעילים עד היום, אינטלקטואלים צעירים, והיה איזה רעש. איזו תקומה, ואני, עם כל הצניעות, הייתי חלק מן המניעים של אותה צמיחה, חלק מן הזרזים. אולם המניעים היו טהורים. את עצמי בתערוכות, זולת פעם אחת, לא פרסמתי. כיום אני רואה אי-אלו אנשים שפשוט רוצים להסתדר. הם אומרים, נקים כתב-עת ליומיים, נזמין את מי שצריך להשתתף וככה אני מסדר לעצמי השתתפות במקומות אחרים. זה עצוב. אנשים קטנים. בכל אופן, לרחם עליהם, כן צריך. כיום, יש מעטים שממש פעילים שלא לצורת עצמם בלבד אלא לשם אידיאל. אידיאה שהיא מעל להם עצמם, וזה העניין וזה המהות האמיתית וזה היופי. רועי צ’יקי ארד, שביני ובינו יש תהום כבירה. אני לא קשור לו והוא לא לי. הוא לא חבר שלי ואני לא שלו. אנחנו לא יוצאים ביחד לקפה או משהו. האמנות שלו היא איננה אמנותי, אך אני מסיר כובעי בפניו ומעריך אותו מאד. מאד מאד. ולמה זה, כי הוא עושה משהו שמביא קולות חדשים. הוא מעז. הוא מאמין אמיתי. כתב-העת שלו, הוא לא למען עצמו. וזה יש להעריך. אני עצמי מעולם לא פרסמתי שם, כך שאני נטול חשד באשר לדבריי. רן יגיל גם. אתה יודע מה, אני חושב שרן יגיל הוא האדם שעשה הכי הרבה לקידום הספרות בעשור האחרון. הרי לך ציטוט’.
מי הקורא/ת הפוטנציאלי שאליו אתה מכוון, מי היית שמח שיקרא את הספר?
‘כל מי שיש לו נפש רגישה שיהיה לה הכלים להבין דברים רגישים ממילא. כל עיסוקי הוא עם אנשים רגישים’.
מהו שיר האהבה האהוב ביותר עליך?
‘זה כמו לשאול איזה ילד אתה מעדיף. אולם לשאלתך, נכון לרגע האקטואלי, ‘לילה מואר’ הוא שיר שלי חיבה כבירה אליו. משהו בניגון. משהו בזרימה שהייתה לי בעת כתיבתו, באמת. מה עוד, שאנשים שקראו את ספר השירה החדש, אומרים לי את הדבר הזה. למרות שבאמת, אני כבר יודע’.
מיהם הכותבים שפועלים היום שאתה מעריך, או שאתה מרגיש שיש קשר בין היצירות שלך לשלהם?
‘מעריך – רבים, קשר ביני לבינם – גורנישט. כמעט ולא קיים. אני מעריך את יותם ראובני. את היושרה שלו. הוא מישהו שכותב דברים גדולים. רן יגיל, שוב, פרוזאי בחסד. מה שהוא עשה על רבין זו יצירה כבירה. אילן שיינפלד כותב מדם נפשו. מירון איזקסון. יש לא מעט. אני אוהב את שירתו של יקיר בן משה, למרות שמעמדו ב’בית ביאליק’ גרר התקפות מטופשות מאת אנשים קטנים, שלא מבינים שבין העבודה היומית שלו לבין יצירתו אין ולו קשר אחד קטן. אומר לך עוד, וזה יעורר זעם לקוראות מסוימות, יצחק לאור כותב מופלא בעיניי. בכלל לפני איזה זמן, איזה בימאית אחת שאפילו לא אזכיר את שמה, פנתה אליי ואמרה לי תשמע, אם אתה לא מפסיק את הידידות שלך עם לאור באתר הזה שכולם מחוברים אליו,כן, גם אני, אז אני מפסיקה את החברות שלי עמך. אמרה עליו אי-אלו דברים קשים, אבל אני, מבלי להכיר את האדם, הגנתי עליו בחירוף נפש, כי מה, אני יודע מה היה בינו לבין אחרות? ושוב, וזה מבלי שאני מכיר אותו, מה הקשר בין יצירה גדולה להתנהלותו של אדם עם הבריות? בכל אופן היא הפסיקה את הקשר איתי בגלל זה. לי זה לא מפריע. ההפך, אם כאלו אנשים שניזונים מפי שמועות ומבקשים דם, אני נזהר’.
האם אי פעם קנית עותק של ספר שלך בחנות ספרים? או שאלת את המוכר/ת אם הוא קיים בחנות?
‘לא. זה יביך אותי. אבל אני מודה שאני אוהב להיכנס דווקא לחנויות הקטנות, ושם לראות את ספריי, זו נחמה’
איך עבר בשבילך תהליך העריכה?
‘לא הייתה עריכה ממשית. הייתה יותר התייעצות עם אנשים שאני מעריך את חדות עינם הספרותית. רן יגיל בעיקר’.
האם מושאת האהבה בספר קבועה או מתחלפת? מהי בשבילך החשיבות בשירי אהבה?
‘ אני לא יכול להשיב על זה, כי זה יערך יומיים. זהו דיון אנליטי אינטלקטואלי שאנחנו לא נצא ממנו. אני רק אומר שמושא האהבה התחלפה במרוצת העשור בו נכתב הספר’.
מהי המחמאה שהכי זכורה לך מקורא/ת ?
‘צלצלה לי מישהי לפנות בוקר יום אחד. אפילו אינני זוכר את שמה. לא יודע כיצד הגיע לידה המספר שלי, כי אני לא רשום בבזק או משהו. העירה אותי משנתי ואמרה בקול מלא רטט, סיימתי לקרוא עכשיו את ‘פני עצמי’ ואני מרגישה כאילו כתבתי אותו בעצמי. כאילו אני זו שכתבה את המילים עצמן’.
‘הערך הקיים מיילל בחשכה’ הוא ספר שיריו השני של נפשי אשר רואה אור בימים אלה. שירתו של סוחפת ומתארת את מכלול עולמו הרוחני והשקפת עולמו הפנימי. היא כתובה בשפה פיוטית וייחודית, כזו אשר כל מהותה היא מסע של האדם על עבר האלוהים השוכן בקרבו.
