בשעה שהבמאית נורית קידר עושה את הכתבות הכי חשובות במערכת ‘פרימדונה’, יושבים חבריה בדיסקוטק המערכת וחושבים איך להפתיע אותה וזאת כדי להודות לה על עבודתה הנהדרת ותרומתה לתרבות. יוני: אני ראשון. אולי נשלח אותה למדינת אויב, חילוף כתבים כזה, שיגיע אלינו איזה פלסטינאי נאה במקום. דניאל: לא רע, אבל אפשר גם לנסות סוף סוף את מכונת הזמן, גם נזכה בספוט בין לאומי וגם נדע חד משמעית איפה היא נמצאת. שירלי: אני מזועזעת, אי אפשר פשוט להכניס אותה להסכם חילוף שבויים? יוליה: היא משלהם. אביה: נורא, אני כבר לא יודעת איך אפשר לשמח אותה. יונתן: אולי נהפוך את הדיסקוטק למרתף? נותן שירות: גאון!
לכל רעיון טוב יוצא דופן צריך משוגע לדבר. אלדד רפאלי, צלם מדהים, הוא המשוגע לרעיון של הקמת ‘פסטיבל בינלאומי לצילום’. אלדד הוסיף אליו את אייל לנדסמן ושני המשוגעים והשרופים טוטאלית לרעיון, הצליחו להקים יש מאין. לפני ארבע שנים הם חנכו את פסטיבל הצילום הבינלאומי הראשון, אליו נהרו אלפי אנשים. עברו עוד שנתיים ולשני הטוטאליים הצטרפו דליה קנת-יוחננוף ויצחק גורן וכך החלה שנה וחצי של מסע מתיש. אלפי פגישות, הבטחות, ביטולים ושוב הבטחות. הרבה קפה, מעט שעות שינה.
אלדד רפאלי צנום למראה,עם רסטות ארוכות ועיניים כחולות, רושפות אש וגופרית, יורה מילים בקצב רצחני: ‘למה אני עושה את הפסטיבל? אין בזה היגיון. אבל נשמה גדולה יש בזה. חשובה לי האמנות, חשובה לי העבודה המדהימה של עשרות צלמים שעבורם זו הבמה היחידה שבה הם באים לידי ביטוי’. למה?, אני מקשה ואלדד בשלו: ‘ כל הצלמים שמשתתפים הם מהמובילים בארץ. הם הבינו את החשיבות הבאמת אמנותית. הפסטיבל אינו מסחרי ולא מקושר לבעלי הון. כל התערוכות נאצרו על ידי הצלמים. הייתי קורא לפסטיבל – צלמים למען צלמים’. אין עוד משהו דומה לזה בארץ. זה פרויקט הצילום הכי גדול שנעשה בארץ’. אמרתי לכם משוגעים לדבר. הם הזיזו הרים והצליחו.
הפסטיבל השלישי הבינלאומי לצילום פותח את שעריו הנפלאים במוצ”ש ה – 4 לחודש. איפה? בראשון לציון, ביקב ההיסטורי שהוקם בשנת – 1890 על ידי הברון רוטשילד. המבנים המיושנים אוטנטית מהווים חללים מדהימים ביופים המשומר לאלפי התמונות שיוצגו בתערוכות. בתוכנית האמנותית – 280 צלמים, 15 חללי תצוגה, 25 תערוכות, 30 אוצרים, 1000 יצירות אמנות ומעל 30,000 מבקרים. הפסטיבל מוקדש השנה לזיכרון – זיכרון צילומי. תמונה אחת מספרת סיפור של 1000 מילה. תמונה, ברגע שצולמה, הופכת לזיכרון. אנשים יוצרים ומשמרים את הזיכרון. הסיפור מאחורי התמונה, המיתוס שנוצר בה מהווה את תבניות החשיבה והאמונות שלנו. כאשר אנו עסוקים בהתבוננות ובהרהור על עבודות האמנות בתערוכה, אנו משתתפים בעיצוב הזיכרון האישי שלנו. הזיכרון שלנו משתנה ומתפרש מחדש בין תמונה לתמונה. ורדי כהנא ,צלמת מוערכת, כלת פרס סוקולוב, אוצרת תערוכה בשם ‘זיכרון צילומי’ בה עשרות צלמים ידועים מציגים את הזיכרון הצילומי – בין שיקוף מציאות, לבין מציאות מדומה, בין פנטזיה לזיכרון. ביניהם אלכס ליבק, מיכה ברעם, מיכה קירשנר, עילית אזולאי, פבל וולברג, דוד עדיקא, דויד רובינגר ואחרים.
צלם- אוצר – Photographer-Curator הוא פרויקט בו 12 צלמים לוקחים את תפקיד אוצר התערוכה ומציגים קומפוזיציות של מגוון יוצרים ישראלים. אוצרים: אלדד רפאלי, אייל לנדסמן, עדי נס, מיכל חלבין, יובל טבול, שרון ברקת, אסף שחם, חנה סהר, נגה שטיינר, דניאל צ’ציק, אורי גרשוני, אייל פריד.
שני צלמים בינלאומיים, מהידועים בעולם, יציגו לראשונה בפסטיבל – צ’ינו אוצוקה, צלמת יפנית, מציגה את תערוכתה נושאת הפרסים – Imagine Finding Meשהינה סדרת דיוקנאות כפולים שיצרה על בסיס אוסף צילומי ילדות שלה שנלקחו מהאלבום המשפחתי. עבודות אלה, שעברו שינויים דיגיטאליים וקובצו ממספר דימויים, מפגישים לפתע בין העבר וההווה שלה.
הצרפתי ז’אן פרנסואה לה פאג’ ב – MEMORIES FROM THE FUTURE תערוכה מרתקת. צילומיו נוצרים על חודו של תער. לאחר הצילום, ידו של הצלם שוב חוזרת לשנות ולפרק את גוף המצולמים, גוזרת נגטיבים כדי לבנות דימוי חדש ומוכפל. זהות מורכבת פתאום מגיחה ועולה מתוך ריבוי הפרצופים וחלקי הגוף הגזורים, משוכפלים ומאורגנים מחדש. אם רואים אלפי תמונות נשאלת השאלה – איך מתעדים את האוספים הציבוריים בארץ ובעולם? הפסטיבל יקיים יום עיון בשיתוף ‘אוניברסיטת הרווארד, ארה”ב, בו ידונו בתמונת המצב של הצילום הישראלי, מבחינות האיסוף, השימור וההנגשה של אוספים ציבוריים ופרטיים.
לא הזכרתי את התערוכה של הטלוויזיה הלימודית משנותיה הראשונות, את אוסף הצילומים הנדירים של קק’ל שאוצר עודד בלילטי. את אוסף התמונות הנדירות שאצר דוד פילוסוף שכוללת צילומי מטוסים וספינות ממלחמת העולם הראשונה והשנייה, שנמצאו טבועים במעמקי האוקינוסים. מפגשים עם צלמים, סרטים על צלמי מלחמות. משעמם לא יהיה. חובבי האינסטיגרם, לא יעזור לכם. אין ולא יהיה תחליף לצילומים מרגשים, יצירתיים שהיו לאורך מאות בשנים ויהיו לעוד מאות שנים. לתמונות שיוצרות את הזיכרון האישי,הציבורי, אין תחליף. בדף הפייסבוק שלו כתב אלדד: ‘כדי שפסטיבל כזה יקום צריך 7 משוגעים, עוד 5 קצת פחות אבל עדיין, תקציב אין סופי שבא ברובו מידיים פרטיות, אני לא מוכר כלום, אלא את עצמנו. אני מתעקש שצילום זה ממש חשוב, שוב ושוב ושוב, מאמין עד בלי די בחזון שיש דרך אחרת בעולם שבז לתרבות, מקווה ומנסה לעשות את הבלתי אפשרי כבר פעם שלישית והפעם בראשון לציון’. יש לכם שבועיים של חוויה ענקית שעובדת על כל החושים. תנו לחושים להרגיש ולהגיב.
הפסטיבל הבינלאומי לצילום /ממוצאי שבת 5.4 ושבועיים לאחר מכן/ראשון לציון/ביקב ההיסטורי שהוקם בשנת – 1890 על ידי הברון רוטשילד. שעה: מ 17:00 עד 23:00/ שישי וערב חג מ – 09:00 ועד 23:00. כרטיס בודד 50 ₪ ומשפחתי 120 ₪.
