המפיקה והבמאית נורית קידר לא עוזבת את פסטיבל הסרטים בחיפה ומסמנת את יצירות המופת כמו הקרב על המִשְׁמֹרֶת, שורו, הביטו וראו 

סרט הביכורים המרתק של קסאבייה לגראן, זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ונציה 2017 מתחיל בבית משפט השלום, שבו אנטואן ואשתו מרים עם עורכי הדין שלהם, עוסקים במאבק משמורת קשה. בתם הבכורה של הזוג ג’וזפין בת 18 ולכן היא עצמאית לקבל החלטות משלה – והיא בוחרת שלא לעשות שום דבר, אבל גורלו של ז’וליין הילד בן ה-11 מונח על כף המאזניים. כל צד טוען את טיעוניו והמצב נראה אטום: כל צד מפעיל מניפולציות רגשיות. האם האמא מרים יכולה להכיל את רצונה על בנה הצעיר שיסרב לראות אביו? האם זה הוגן? מישהו משקר לשופטת, שמקבלת החלטה פתאומית עם תוצאות מרחיקות לכת. הסצנה המצולמת בתקריבים של האבא והאמא יוצרים ממד קלאוסטרופובי, אלימות פוטנציאלית שעוד רגע תתפרץ.

לבמאי לגראן הכה יפה ורגיש, יש כישרון ענק להפקת מתח שצובר תאוצה בכל סצינה. מהרגע הראשון בו האבא לוקח את בנו ,האיומים מתקיימים בפועל. שתיקות ארוכות, העיניים המתרוצצות של הילד, שפת הגוף של האבא ושל הילד מנגד לא מניחות לנו הצופים. סצנות אלו לא תמיד מגלות אלימות גלויה, האיום יכול להיות פשוט מתיש. לאט, לאט, אנטואן האבא חושף את עצמו, וזה דיוקן מוכר לכל מי שנתקל אי פעם באובססיה ובאלימות במשפחה. ‘הקרב על המשמורת’ פולש הביתה והופך לדרמה שמותירה את הצופה קצר נשימה. הקלאוסטרופוביה נמצאת בכל סצנה. בין אם זה בבית האמא,במכונית בה נמצא הילד עם אביו,או בבית הסבא. המשמורת הכפויה של בית המשפט חודרת למסיבת יום ההולדת של הבת, העובדה שחגיגה זו מסתיימת גם היא באימה חסרת אונים, מדגימה כיצד חיים בצל של אלימות במשפחה קטנה ומדוכאת עד אין קץ.

בימוי ותסריט: קסאבייה לגראן/ הפקה: אלכסנדר גאברס/ צילום: נטאלי דוראן/ עריכה: יורגוס לאמפרינוס משחק: דניס מנושה, לאה דרוקר, תומא זיוריה, מתילד אונבו.  זוכה פרס הבימוי, פרס אריה העתיד בפסטיבל וונציה