חבלי טיפוס, בדי מצנח, מפרשים, רשתות צל או הסוואה הם חלק מחומרי הגלם בהם משתמש האמן אופיר יעקובי, אשר מציל את העולם דרך העבודות שלו. עם המותג האקולוגי שהקים, Flyrooster, יעקובי יוצר סדר יקום חדש וטוב יותר. יעקובי ועבודותיו ישתתפו בשוקיימות שבדיזינגוף סנטר ויהפכו את חלל האירוע ליפה יותר. בדוק

תספר קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים? 

החומר הוא ההשראה הכי גדולה מבחינתי, כל הסיפור מתחיל בעובדה שחומריי הגלם איתם אני עובד כבר לא בשימוש ויתרה מזו, בדרכם לזהם בצורה של הטמנה באדמה / שריפה / לפח האשפה. רובם ככולם יהיו ברמה טכנית גבוהה מאוד מאחר ולקוחים מעולמות האקסטרים, שאריות מריצפת ייצור של מפעלים ו/או פסולים מטעמי בטיחות אפילו אם הם עדיין חדשים. מאחר ואני מגיע מעולם הטיפוס ועוד מיילדות הייתה לי זיקה לחבלים ספציפית וציוד באופן כללי, מרגיש לי שהם נהיו חלק מה ד.נ.א שלי. חשוב להבין שחלק מהחומרים נועדו להציל חיי אדם, משמע שברמה הטכנולוגית החומר יהיה וישאר ברמת קצה גם בתום השימוש איתו. עכשיו תארו לכם כמה חזק ועמיד יהיו תיק או חגורה המשולבת מאחד החומרים הבאים: חבלי טיפוס / זרנוקי כיבוי / בדי מצנח / מפרשים / חליפות צלילה / רשתות צל / רשתות הסוואה / פנימיות וצמיגים ועוד חומרים אקזוטיים וכביכול אלמנטריים מלוקטים אצלנו בסטודיו ומקבלים הזדמנות שנייה שתחזיק עשרות, שלא לומר מאות שנים. תהליך ההיכרות את החומר לוקח שנים בדיעבד, בעיקר כאשר משלבים אותו עם חומר אחר. לדעתי זה האתגר הכי גדול תוך כדי עשייה, כאמור אלו חומרים מאוד לא סטנדרטיים או קלאסיים ולכן הדרך היחידה להביא אותם לכדי יצירה סופית בדמות תיק פאוץ’ או שטיח היא ללכלך את הידים ולדלג בין שמונה מכונות תפירה ולפעמים שילוב בין עשרות כלים וטכניקות עד שמצליחים לדבר את השפה ובטוח לא לנסות להכניע את החומר כי תמיד יהיה לו מה לומר.

איך מתבצע אצלך תהליך של איסוף דימויים? 

אני רוצה לדבר על ליקוט חומרי הגלם שהוא תהליך מאוד ארוך, סיזיפי ומורכב. אין מקור או דרך אחת להגיע אל חומרי הגלם, מאחר ומדובר במגוון אקלקטי מאוד של מקורות, סוגים ומקומות שונים. ככל שהזמן עובר ו”פליירוסטר” נהיה יותר מוכר בזכות המדייה, דוכנים, פה לאוזן, חנויות וכל דרך אחרת כך גדלה באופן טבעי רשימת ה”ספקים” שלנו. “ספק”. או אולי יותר נכון לקרוא לזה “חבר מקיים”, הוא כל אדם שפגשנו בדרך או שמע עלינו  / מכיר את הפעילות שלנו ויש לו חומר גלם או פריט שכבר לא בשימוש ומעוניין למסור לנו במקום שייזרק לפח, או לחילופין חברות שחלק מהפעילות והכשירות השוטפת שלהן (חברות עבודה בגובה למשל) זה לוודא שהציוד תקין ובתוקף לפי כללי הבטיחות. ברגע שהם לא והם יודעים שאנחנו קיימים, הציוד עובר אלינו בידיעה שנעשה ממנו פרטי איכות ותמיד הם יקבלו כהוקרת תודה כמה פריטים מהמלאי. גם כדי לומר תודה ובעיקר כדי להראות שזה אפשרי ליצור יש מיש ואפילו שזה יהיה בסטייל, ברמת גימור גבוהה ושישתמשו בזה בגאווה ויספרו לחברים ולמשפחה. זו דוגמא קטנה איך באופן אורגני החומרים מגיעים אלינו ונוצרת כלכלה מעגלית ישראלית  – ויש לנו מעגל כזה אפילו באנגליה מול עמותת שומרי יערות בתחום טיפוס העצים. 

מה אתה נוטה לחפש שאתה יוצר?

נוטה לחפש לרוב משהו שלא עשו לפני, אם זה טכניקה חדשה של חיתוך עם כלי מסויים, שילובי תפרים ו/או שילוב מיוחד של חומרים, ובאותה מידה ,בעיקר בשנים האחרונות. לפשט את הדברים. אני מרגיש שאני עובר תהליך מאוד ארוך ממקום בו הייתי מיישם על פריט חדש בפיתוח מלא טכניקות שונות וזה היה מוביל לעלות ייצור גבוהה/ עבודה מורכבת / חוסר מיקוד בדברים החשובים! במקום להתרכז בפונקציונליות הייתי נוטה להיסחף לתהליך. לשמחתי אני יותר מאוזן היום במובן הזה.

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאתה אולי לא רוצה להיות אמן? 

רק לאחרונה אני מרשה לעצמי להתחבר ל”אמן” שבי. מאחר והיום יום שלי עוסק הרבה בניסוי ועבודה עם חומרים מיוחדים, אני מרשה לעצמי לצלול לעולם אינסופי של חקירה, שלא לדבר על ניהול העסק שזו משימה מורכבת בפני עצמה, בה אני פוגש יום יום באתגרים חדשים המפתחים לי יכולות שונות. יש משפט שאני אוהב ושאני מרגיש זכות גדולה לחיות לפיו והוא מסכם הכל: “עשה את מה שאתה אוהב ולא תעבוד יום אחד בחייך”.

האם היית עובר את אותו התהליך שוב?

האינסטינקט הראשוני הוא לומר כן, אבל יש כמה דברים שבטוח שהייתי יכול לקצר בהם את התהליך או שנתקעתי עליהם יותר מידי זמן. מצד שני, הכל חלק מהתהליך ובתור אוטודידקט לעולם לא אפסיק לחקור ולהתפתח, זה חזק ממני. הידיים לעיתים פשוט עושות את מה שהן מרגישות לפני הראש.

מהי התערוכה/פרוייקט שעשית שאתה הכי גאה בה?

האמת, ההשתתפות באירוע “אמנים במושבה” בשנת 2016 בפרדס חנה – אירוע המאגד השתתפות של כמאה אמנים מקומיים ומושך אליו עשרות אלפי מבקרים מכל הארץ. זה היה הרגע שרציתי לקפוץ למים העמוקים כי פשוט החלטתי, אך כשניגשנו לוועדת הקבלה קיבלנו את הרושם שאנחנו לא מספיק בשלים וזה הרגיש כמו שעשו לנו טובה – מה שדירבן אותי לעבוד ימים כלילות בייצור ופיתוח קולקציות תיקים, חגורות ופאוצ’ים ובאירוע עצמו הצגנו לא פחות מחנות פופאפ מפוארת, מגוונת ומקיימת ועשרות אנשים שמפרגים שאנחנו המקום הכי מעניין באירוע כולו ואפילו עד היום זוכרים לנו את ההצגה שהרמנו. בדר”כ כלל אני לא אוהב להוכיח אבל זה לחלוטין היה רגע כזה שיבינו למה אני מסוגל – כי אני כבר יודע.

האם אתה שומע מוסיקה בזמן העבודה ואם כן אז איזו?

בארור, בעיקר היפ הופ ורגאיי. לפעמים כששוליות מגיעים לעזרה אני אוהב שהם משתלטים על הספוטיפיי ומננגים סגנונות אחרים שסביר להניח שלא הייתי מאזין להם לבדי, ככה אני נחשף לעוד מימדים. אין דבר כזה ליצור ללא מוסיקה, מרגיש שזו אחת ההשראות שלי.

מהי שיגרת העבודה שלך ?

לאחרונה מנסה להיות הרבה יותר על ניהול זמנים, על אף שמתוך סוג העסק במיוחד, תמיד צריך להיות מוכן לתזוזות. בתור ONE MAN SHOW, לנהל עסק שכזה מצריך הרבה כח רצון, התמדה וכמובן תשוקה. להלן חלק מהמשימות בשוטף: מיון חומרי גלם / חיתוך גזרות / תיקון ללקוחות / אריזה ושליחת חבילות / צילום מוצרים/ פעילות דינאמית במדיות – פייסבוק ואינסטגרם / הכנת סטנדים למכירה לחנויות / כל שלבי הייצור / פיתוח מוצרים / לקוחות / כיבוס חומרים ופריטים / איסוף חומרי גלם. אני  מייצר לעצמי רשימת משימות אך היא מתחלקת לנושאים ותיעדופים שונים לפי סוג המשימה ולא פעם אני מזגזג בין כמה דברים. ייאמר לזכותה של הפרעת הקשב שלי שאני מסוגל לבצע בין 2-10 משימות שונות המורכבות מעשרות פעולות ולפעמים זה מרגיש הכי טוב שיש, כך ההתקדמות היא לרוחב וזה מרגיש טוב אבל לא מספיק כדי לסיים את המשימות, לכן אני חוזר לא מעט פעמים בשעות הערב אחרי ההשכבות של הילדים ומעמיק אל תוך לילה לבן עם הספק אדיר מאחר ואין לי הסחות דעת ואני נכנס לזון. במקביל, מאוד אוהב את שעות הבוקר אז כשמתאפשר או שאין ברירה ויש לחץ לקראת יריד או עבודה של לקוח, אני משכים קום ומתחיל כבר ב- 6:00 וגם שם ההספק אדיר ומרגיע. בגדול הראש עובד 24/7 ותמיד במגמת שיפור וייעול תהליכים ולוח זמנים ומידי פעם כשמגיעה עזרה דרך שוליות תמיד יש משימות מוכנות לטיפול – בעיקר פירוק ציוד פיסול, חיתוך ותפירה, תלוי בצרכים של הסטודיו וביכולות שלהם.

וואו ענק לך

חשוב מאוד לומר שאנו עובדים ע”פ עקרונות של “אופנה איטית”, מה שאומר שדברים ותהליכים לוקחים יותר זמן, בייצור מקומי עם חומרים מקומיים והכל לוקח הרבה זמן תוך כדי שימת לב לטבע ולסביבה עם מינימום דריסת רגל. כל מוצר מייצר אימפקט משמעותי הנותן תזכורת נעימה בכל שימוש – לעומת אופנה מהירה העובדת במסות תוך זמן קצר ומזהמת בדרכים רבות והכל כדי שיהיה ללקוחות בגדים שלא בהכרח ישרדו יותר מכמה כביסות. עצוב, אבל אנחנו פה לעשות תיקון כגבול יכולתנו ולעורר מודעות ולכן כל אחד שמכיר אותנו הוא שגריר.

אם היית יכול להכין אנשים למפגש עם העבודות שלך, מה היית שולח אותם קודם לראות/לקרוא?

מממ… שאלה מעולה. לי תמיד ברור מה אני עושה ומה אני רואה, אך מסתבר שרוב האנשים לא יודעים מה הם רואים ואפילו מתקשים להבין כשנתקלים לראשונה בפריטים שלי. כשהייתי בלימודי צילום למדנו על אמן צרפתי אמריקאי שהשתמש בפריטים מן היום יום ועשה מהם אמנות – מרסל דושאן. דושאן היה זה שמיקם אסלה במוזיאון בתור יצירת אמנות והיה אחד המהפכנים בתחומו. הסיבה די ברורה בעיני ללמה בחרתי באמן הזה אך לצערי או לשמחתי (תלוי את מי שואלים) לא תמיד מבינים או מזהים איך חומר הגלם משולב בפריט אפילו כשזה ממש מול העיניים. אגב, אני טוען שזה עניין של חינוך והטמעה מהשורש עד שזה יחלחל לכדי מצב שזה יהיה ברור באותה מידה כמו שהם רואים מוצרי קופה ברשתות ענק או נכנסים לחנויות מותג והם יודעים מה הם מקבלים.

איזה אמן/ית אחרת היית ממליץ לראות?

פיליפ לורקא דיקורסיה – צלם מדהים שהיה אחת ההשראות שלי לפרויקט גמר בצילום מסיבה מופלאה אחת – שהדימויים שלו נראים לקוחים מסצינות קולנועיות אך למעשה הם לקוחים מהיום יום – דיקורסיה לא פעם משתיל פלאשים ברחוב ומצלם עוברי אורח, צריך לראות את התמונות כדי להבין משהו בשימוש בקיים ובשילוב עם ידע וטכניקה מאוד מחבר אותי לעיסוק שלי כיום.

איך עובד תהליך הדיאלוג שלך עם אוצרים סביב תערוכה? 

לצערי טרם יצא לי להציג בתערוכה, אך כשזה יקרה אני בטוח שזה יהיה תחת כותרת או נושא מסויים, מה שיגרום לי להתמקד. לעבוד עם אוצרים או אנשי מקצוע תמיד מייצר השראה ומגביר את התשוקה לייצירה.

איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על עבודות ישנות שלך ?

וואו, זה נע בין “מה חשבתי לעצמי” לבין “מה, אני עשיתי את זה” והפער מאוד טבעי משום שלא עברתי שום הכשרה או לימודים בתחום כך שכתשעים אחוז מהידע שלי צברתי מניסיון ודרך ארוכה עם מלא טעויות ונסיונות וליקטתי מהתבוננות וחקירה של מוצרים קיימים עוד לפני שידעתי לתפור מתוך תשוקה וסקרנות לעולם הקסום הזה.

אצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניין ללמוד ?

Dana Gleason, איש פיתוח מבריק המתמחה בייצור תיקים כבר ארבעים שנה, מייסד מספר חברות תיקים מהנחשבות בעולם כמו, Mystery Ranch / DANA design / Marm – פגשתי אותו בתערוכה בשנת 2019 והייתי מרוגש כאילו זה היה בוב מארלי.

שוקיימות מתקיים בדיזינגוף סנטר, ביום רביעי הקרוב, 27.09 מהשעה 12:00 ועד 20:00 בצמוד או בסמוך ליריד האוכל הטבעוני. לעמוד האירוע של שוקיימות. צילומים: נטע קלוש, אפרת לובל, אופיר יעקובי וג’וד מוסקו.  לעמוד הפייסבוק ובאתר