אנחנו ב’פרימדונה’ אוהבים יופי, כישרון ויזואלי הוא הקריטריון החשוב ביותר במבחני הקבלה למערכת. מאוד חשוב לנו למנף את השטחיות ולפאר את הבנאלי ולהפוך את ההפרעות שלנו לאייטם לוהט ולכן ביקשנו מהצלם הנאה, זיו שדה, שימצא עבורנו את הבחור הכי יפה במזרח התיכון ויביא אותו אלינו, נהיה פה קצת משעמם.
ג’ון קיטס, המשורר שהיה התגלמות האידיאל השירה הרומנטית כתב, בתרגום חופשי ‘דבר יפה מביא אושר לנצח, זוהרו הולך וגובר. הוא לעולם לא יתפוגג וימות’. נקודה זו תואמת את הזרם אשר שם על נס את כל מה שמלא ביופי. המשוררים והאמנים לא פחדו להגיע ואף שאפו לפאתוס. כזה שמתקיים בו אותו מחול של יופי ומוות. התקווה הייתה כאמור שההישג יהיה כזה שלא יחלוף יחד עם ההתבלות והמוות (לרוב משחפת אם בתקופה הרומנטית עסקינן). את השאיפה ליופי אפשר להכניס לתוך רשימת גורמי היסוד שאנחנו מייחסם לקיומנו, גם אם זו אחת מהחוויות שנחשבות לסובייקטיביות ביותר. ביוונית עתיקה המילה יופי, הוראיוס, נגזרה מהמילה ‘שעה’. דבר יפה נחשב כמשהו שנכון לאותו רגע. גם כאן יש התייחסות לדקויות הקשורות בזמן. אם נחזור לקיטס, האמרה שלו שמשדרת מידה שווה של שאיפה לנצחיות ופחד ממחיקה קיימת בצורה טרנסנדנטלית גם במקומות אחרים. למשל ניתן לראות את הטענה של הפיסיקאי סטיבן הוקינג שחומר מעולם לא הולך לאיבוד ושהוא קיים תמיד. כאשר הוכח שחומר נעלם וכן הולך לאיבוד בחורים שחורים, הוא אמר שישנם יקומים מקבילים בהם חומר לא אובד לעולם. למדע ולפילוסופיה תמיד היה קשר ליופי. הוא נחווה כהתגלמות האיזון וההרמוניה, וחלק בלתי נפרד מתחומים כמו אתיקה אשר מתבססת גם היא לעיתים קרובות על נורמות יחסיות ועל אותו יסוד חמקמק ומשתנה של יופי.
צילום: זיו שדה/מודליסט: דידי פודמזו/סטיילינג : תומר רומן דאונוב.
