עבור מיכאל פוקק Michael Pukac, אמן אמריקאי בעל שם עולמי, הציור הוא מאין שדה פתוח של דיאלוג בין מושגים מופשטים שבדרך כלל אינם מתחברים במציאות. הוא למעשה משלב בין סגנונות שבקלות ניתן לתייג אותם תחת ז’אנר מסוים וביניהם המיתולוגיה היוונית, מיסטיקה, מדע בדיוני, ארוטיקה מרומזת וכולי. אך מה שמרתק בעבודותיו הוא הצירוף של כל אלה שמתבטא בפרטים אשר בגוף היצירה. מחד, יצורים מיתיים כמו חדי קרן, מפלצות-ים אימתניות וסירנות יפהפיות ומנגד, אלמנטים שלקוחים מהעולם המודרני והתוצאה הסופית מעוררת סקרנות מהפנטת.
פוקק, נולד וגדל במפרץ ימה של מדינת אלבמה. דמיינו לעצמכם ילד זהוב שיער, יחף, המשוטט ביערות, מדלג בקלילות ילדותית בביצות שורצות תנינים ורוקם לעצמו חלומות פנטסטיים על יצורי-פלא תוך לעיסת גבעול תחת השמש החמימה. ניתן להבחין בכך שחלק ניכר מההשראה שלו נובע מתקופת ילדותו המוקדמת. כבר בהיותו בן-9 החל למכור סקיצות לכל דורש, מה שמעיד על חוש עסקי מפותח המשולב עם כישרון פנומנלי, בהחלט נקודה ראויה להערכה וכזו שככל הנראה הובילה אותו לתערוכת יחיד מצליחה ומסוקרת בהיותו בן 19 שנים בלבד.
היצירות של מיכאל נעות בין שובבות ילדותית למיסטיות. כאלה המתפרצים מעומק הלב, לעיתים רומנטיים באופן אבסורדי ובעלי מרכיבים חזותיים התובעים מהמתבונן לנסות ולפענח איזו חידה נסתרת. אלא שברוב המקרים מדובר בחידות סתומות שאין להן פתרון או מקור וודאי. היופי שבמרקחה הזו טמון ככל הנראה עמוק במסע החיפוש אחר פירוש שמסתיים בדיוק בנקודת ההתחלה שלו. כלומר, מסע שמתחיל מהמקור החיצוני ומתועל פנימה אל רגש הצופה ומשם אל האינטלקט ובחזרה החוצה אל היופי והצבעוניות משובבת הנפש הגלומה בכל יצירה ויצירה.
ישנם שני אלמנטים החוזרים בציוריו – הנשים והים, ואלה מציפים דיאלוג פנימי בין היופי הנשי (המוטיב החיצוני/ויזואלי) שמשדר חוזק מגדרי משוחרר ונטול עכבות, לבין הסביבה שלהן, האוקיאנוס (המוטיב הפנימי/הרגשי שמסמל הים).
בכל ציוריו לא מופיעה ולו דמות זכרית אחת ובכל זאת, הנשים נראות שלמות בעולמן, כאילו חוגגות את החופש שלהן. האם כך יכול היה להראות העולם (דרך עיניו של האמן) אלמלא היו בו גברים? שכן, הגבר נתפס ככובש ושליט, כובש את אדמותיו, את נשותיו ורכושו. האם המסר העיקרי ביצירותיו של פוקק הוא למעשה שיר הלל לעולם נקבי פנטסטי נטול זכרים?
הגבירות של פוקק שולטות במרחב וכמו שתסריטאי מצייד את הדמויות שלו בתכונות אופי המייחדות אותן, כך הוא מאבזר את נערותיו בכלי עזר מוזהבים כדוגמת סט המשקפות שעוטה על עצמה האישה מן החלל החיצון, ספינת המסע של נשות הים, כדורים פורחים למרחפות למיניהן ואפילו סט פטיפונים עם תקליטי ויניל לאשפית המוזיקה.
אם הייתי נדרשת לנתח את יצירותיו פסיכולוגית הייתי מסיקה שמדובר באמן עם משאלת לב להציל אישה, לגונן עליה ולבנות עבורה עולם שבו תוכל לבטא את כל יופייה וכישרונה, עולם שנוצר עבורה בלבד. הייתי מוסיפה ואומרת שבחלומות הוורודים והכמוסים שלי, גם אני שליטת החלל החיצון, מלכת הים החוצה אוקיאנוסים שלמים בליווי צמוד של יצורים פלאיים, והכול שם אפשרי. כי בחלום אין חוק וכך גם באמנות.