כתבי פרימדונה בחרו את המקומות שהכי כדאי לבלות בהם את ימות הקיץ ולפחות חלק מהם מרים לחברים שלו או סוגר פינה. ככה זה 

הרבה דברים קשים מתרחשים בקיץ, למשל המגיפה השחורה שהתפשטה מהמזרח לאירופה והשמידה אוכלוסיות שלמות פרצה כמעט תמיד בסוף האביב עם תחילת החום בגלל הקשר למחזורי החיים של המכרסמים שנשאו את הטפילים שנשאו את הנגיף. למגפה היו השפעות רבות שביניהן אפיזודות של טירוף קולקטיבי. בימים האלו פרחו מטיפים כמו אלן דה לרוש שהזהיר מפני מפלצת החטא שטורפת את אלו שאמונתם אינה שלמה, לאחר מכן מקיאה אותם, מתנה איתם אהבים ואז טורפת אותם שוב וחוזר חלילה. התיאור הנ”ל משקף בצורה מהימנה למדי את ימי הקיץ בישראל. הקבלה מתריעה מהסכנות של חודש תמוז – תחילת הקיץ והעודף של אור. לפי האמונה צריך להישמר מפני הכאוס המאיים בתקופה זו ולנהוג בזהירות מרובה. בחודש זה לפי המסורת היה חטא עגל הזהב ושבירת לוחות הברית על ידי משה כך שהעם חטא על ידי שהלך לפי מראה עיניו ולא לפי הראייה הפנימית והעמוקה יותר. תמוז הוא גם לא במקרה שם של אל שומרי שלפי האמונה היה קשור לעולם השאול ושהה שם כל משך הקיץ. בחודש זה היו מקננים את מותו עד שהוא קם לתחייה לאחר שהקיץ שכח. גם זה מתקשר לקיץ מן הסתם. גלי חום לפי הסטטיסטיקה מעלים בצורה משמעותית את כמות הפשיעה והאלימות. גם אם בעבר הקישור בין קיץ למלחמה היה ליכולת לשנע צבאות ולהשיט ספינות מלחמה, עדיין הקישור נשאר לאחר שההשפעה של מזג האוויר על היכולת לצאת לקרב התמתנה משמעותית. אם כך, כיצד נעביר את חודשי הקיץ? לאן נשאר להימלט?

חנות הספרים ‘הלפר’ | שחר שריג

בעוד החנות עצמה איננה מצוידת במיזוג משובח מאוד בניגוד לרשתות ספרים אחרות היא מספקת מפלט מוצלח מפני כמות האור הנוראי בחוץ. התאורה שם מדויקת להפליא ואינה אפלולית מידי או קודרת אך גם לא ניאונית (אם אפשר להטות את המילה ‘נאון’ לשם תואר) ומנוכרת. החנות מלאה במעין מסדרונות ארוכים של ספרים המחולקים לפי קטגוריות כך שאין יותר מידי אינטראקציה עם יתר הבריות. יתר על כך, מדובר באחת מהחנויות עם המבחר הטוב והאקלקטי ביותר בעיר ואפשר לשכוח ממצור החום ולמצוא  ספרים שיסייעו לכן בהמשך ההתעלמות מהעולם בחוץ בסביבה הביתית. אחרי הכל הקיץ ארוך ואפשר בנקל להגיע למצב בו אין מה לקרוא ואז בעת מצוקה תמיד יש סכנה לקבל החלטות שגויות כמו לצאת וללכת לים. החנות נמצאת ברחוב אלנבי 87.

חברים לחיים | דוריאן דבורה גריי

לא כולם בורחים מהקיץ או מהחום, המקום האהוב עלי, למשל, הם ימי שישי בהם אני מתנדבת ב’חברים לחיים’, עמותה שלדעתי עושה הכי הרבה למען כלבים. בכל יום שישי וגם בחגים, חברי העמותה והמתנדבים מגיעים לכניסה של ‘גן מאיר’, שנמצא על קינג ג’ורג’ (מי שאחראית על התארגנות, העמותה והכל שמה גלילה) וכל אחד עושה מאמץ אדיר למצוא לכלבים בית מאמץ או אומנה כדי שלא יחזרו עוד שבוע לכלביה. כמובן שאנחנו לוקחים את הכלבים לטיולים בגינה, דואגים להם למים ואוכל ולניקיון הכלובים של הגורים. אז נכון שחם מאוד לכולם ושלהיות בבריכה או בים עם חברים זה כיף אבל ההרגשה הכי טובה היא לצאת משם בסוף היום, שלפעמים זה כבר לילה ממש, כשאת יודעת שמצאת היום בית אוהב לכלבים.

ים עם מגנום | שירלי סומק

בעיקרון הייתי מגדירה את עצמי כבחורה עירונית. החלון שלי פונה לכביש ורעש המכוניות מרדים אותי, הגוף שלי כבר רגיל לנשימת האוויר המפויח ולריח הקפה המעורב בסיגריות העולה מפינת כל רחוב, ועיני מתכווצות בסנוור כשהן נחשפות ליותר מדי ירוק. אבל איכשהו, הים גורם לכל זה להיעלם. הוא לא ירוק, אז זה בסדר, וגם כשיש עומס אנושי בלתי יתואר על החול הנוצץ אני מרגישה כאילו יש פילטר במוח שלי והוא מעביר פנימה רק את הקול שבוקע מקונכייה שמצמידים לאוזן. זה הקיץ האמיתי בשבילי. וכדי שהתיאור הזה לא יישמע יותר מדי רוחני, אני חייבת לציין אקססורי מוחשי שמחויב להגיע יחד איתי לים: מגנום. ואם לדייק, מגנום קרמל מהסדרה החדשה. נוכחות שכבות של עונג בזמן חוסר שכבות בגדים. אין יותר מזה.

ביטוח לאומי | אביה בן דוד

בחודשי הקיץ קיים קונצנזוס גורף שגורס שאנשים מאבדים את היכולות הקוגניטיביות שלהם. כל סוגי המדיה נערכים בהתאם, הטלוויזיה, הרדיו, וכל גורמי התקשורת, חברות התקליטים, הוצאות הספרים ובאופן כללי כולם מסירים מעצמם כמעט תמיד את האחריות לנסות ולאתגר מבחינה אינטלקטואלית. לעיתים נמצא את עצמנו בבית חושבות, האם אצפה שוב בעונה השלישית של ‘הרשימה השחורה?’ ובכן, אחרי שניצפה בה שוב נצטרך למצוא משהו אחר לעשות, אך היכן יש מצאי אינסופי של דרמה אנושית? התשובה היא בביטוח הלאומי. בגלל שאנחנו לא חיים במדינת רווחה, וכל התחלואים והנדכאים נרמסים פיזית וכלכלית על ידי קלגסים שהיינו שמחות לראות את ראשם על כולנס, ביטוח לאומי הוא אחד מהמקומות המרכזיים בו ניתן לשהות ולצפות בטרגדיות אנושיות ברזולוציה גבוהה וללא הפרעות בסטרימינג. כמו כל טרגדיה טובה התוצאה ידועה מראש אך למען הקתרזיס תמיד ניתן לצפות באדם נלחם בגורלו הידוע מראש. בנוסף המקום ממוזג ונועד לפי כל הסימנים להכיל את הזעם והתסכול המכוונים כלפיו. לכן זהו גם מקום ראוי לבוא ולהוציא בו אגרסיות. מדובר גם במכרה זהב של ממש לאלו העוסקות בקולנוע תיעודי.

קפה לנצ’נר | רוני סומק

אני אזרח של בתי קפה, ויש לי שגרירות בעוד כמה מדינות. מגרש הבית שלי הוא תל אביב ולבית הקפה קוראים לנצ’נר. הנה כמה סיבות לכך:

1. ערן סבאג המופלא עורך בו את הסקיצות לתוכנית הרדיו שלו ‘חיים של אחרים’, ועל השולחן שלו אפשר תמיד למצוא ספר פילוסופיה שאתה נשבע לקרוא מחר.
2. הסנדק של ליאור(אחד מבעלי הבית) היה מנחם בגין.
3. המקום קיבל בזרועות פתוחות את פליטי קפה ‘תמר’.
4. לצ’יפס שמטוגן במטבח מגיעה מדליית זהב באולימפיאדה של הצ’יפסים.
5. על לוח המודעות שמעבר לכביש תלויות מודעות האמת של העיר.
6. השחקן אברהם סלקטר תמיד יכול להפתיע בעוד תמונה של לויתן שהוא צילם בטיול האחרון שלו לסוף העולם.
7. כתבתי עליו שיר:

קפה לנצ’נר

בְּסוֹף הַיּוֹם נֶחְרַת בְּמֵצַח הַכִּסְּאוֹת

סִפּוּר הָאֲנָשִׁים, שֶׁפָּרְמוּ כַּפְתּוֹרֵי חֻלְצָה

וְשָׁפְכוּ אֶת לִבָּם לְתוֹךְ

נַהֲרוֹת הָאֶסְפְּרֶסוֹ.

בָּתֵּי קָפֶה הֵם נְמַל בַּיִת בּוֹ עוֹגְנוֹת

שְׂפָתַיִם בְּצוּרַת סִירוֹת

לְיַד אֳנִיּוֹת מִלְחָמָה,

דְּגֵי קְרָב

וּסְפִינוֹת פִּירָטִים עִם אֶגוֹ מְנֻפָּח

כַּמִּפְרָשׂ.

(מתוך: ‘נקמת הילד המגמגם’)

אני בעד הפריפריה | נורית קידר

יהוד נשמע מקום טוב, ממוקם בפריפריה במרחק של 45 דקות מתל אביב, בפקקים. ולמה להרחיק לכת? כי אין כמו טיפול פנים לימי הקיץ המהבילים ואם כבר אז לבלות שעה לפחות אצל רחל קפלינסקי הקוסמטיקאית שכולנו צרכים וזה המקסימום שאני מוצאת בו מקום מפלט. המיזוג נפלא, טבול בריחות משכרים של קרמים ייחודיים, הידיים המלטפות והמעסות של רחלי – תאמינו לי נירוונה אמיתית. אין דיבורים מיותרים, לא שיחות סרק. שקט. בין לבין העיניים נעצמות, מדיטציה מושלמת. אחרי המדיטציה המושלמת, כשהפנים רכות למגע, אפשר להתמסר למכשיר הקסם המקפיא את שכבות השומן ולהצר את המקום התפוח ב- 8 ס”מ. רווח כפול ומכופל. גם פנים גם היקפים. מה שכן, לקום ממיטת הטיפולים בפנים ספוגות מהמיטב שרחל רוקחת, זה החלק הקשה. לחשוב שעוד דקה עוזבים את הפינוק האולטימטיבי היישר אל גלי החום, מזל שהאוטו הממוזג נמצא דקה מעבר לפתח.

דיזנגוף סנטר בכלל וכלבו המשביר לצרכן שבו בפרט | שלומי לנטר אזולאי

הסנטר עצמו מקפיא במידה הנכונה, חף מחנויות פריפריאליות שמצאו את משכנן בקניון עזריאלי והכי חשוב – כל החנויות הרלוונטיות לשיטוט ובזבוז אינסופי. במיוחד בולטת בו חנות הכלבו של ‘המשביר לצרכן’ שכאילו נתלשה ממרכז ראשון-לציון והועתקה לתוכו. היא מהווה מקום מפלט מושלם מפני השמש החורכת וכוללת מגוון מחלקות שאפשר להעביר בהן שעות בחיפוש אחר אינספור פריטים שלא באמת צריך אבל תמיד כיף לקנות.

חוף גבעת עליה בין 18.00 ל-20.00 | ליאורה סומק

1. כי רק אז כבר אין פקקים.
2. כי רק אז נושבת בריזה שיכולה לבייש כל מזגן תל אביבי.
3. כי רק אז המצילים יצאו מעלפון הצהריים ובאמת ישימו לב לפרכוסי הלא סדירים במים.

4. כי רק אז תצא ענבל להפגש איתי על החוף. ותמיד עם משהו קטן לנשנש.
5. כי רק אז מתחילה השכונה להתעורר וריח המנגלים עדיין לא נישא על החוף.
6. כי רק אז אני חושפת את עורי הלבנבן לקצת אמבטיית יוד.
7. כי רק אז אפשר לראות שקיעות יפהפיות בתל אביב.
8. כי רק שם עדיין נשאר ריח של ים.

דיזינגוף סנטר | יוליה וורנר

בעקבות חגיגות היומהולדת ארבעים שהתקיימו לא מזמן לדיזינגוף סנטר נכתב עליו לא מעט. אפשר לדבר על הפיאסקו האדריכלי מבית רם כרמי הנורא מכל שלא היה צריך לתת לו לתכנן שום דבר מלבד מבוכי עכברים למחלקות פסיכולוגיה חשוכות במרתפי אקדמיות דלות תקציב וחסרות כל חמלה למכרסמים. הסנטר הוא לברינט שקל מאוד לאבד בו ושהשלט ‘כאן לא מודיעין’ מופיע על פתחה של כמעט כל חנות שעשויים לטעות בה שהיא כזו. נכתב בצדק שהיא מוסד תל אביבי שמאכלס את ‘ילדי הסנטר’ שהם טיינאג’רים מקועקעים ומרובי פירסינג שמטילים אימה מסיבה לא ברורה על הטרונורמטיביים וזאטוטיהם. נכתב ודובר על ‘גשר הילדים’ עם הפיל המיתולוגי ששורץ בטח כל כך הרבה סוגי בקטריות שבשלב הזה הוא כבר יכול להוות סוג של מוזיאון זעיר לידידינו מעוטי התאים. אוזכרו בוודאי (לא קראתי את כל הכתבות אני מודה) השילובים המרנינים בין רשתות גדולות לבתי עסק קטנים ואזוטריים כמו חנות הבולים והחנויות של ‘מתנות לגבר’ ששורדות איכשהו. יש גם כמה מוסדות שאינם עוד, וכאלו שממשיכים לפעול כמו הדוכן מגזינים המופלא, החנות של ‘מקטרות חגית’ שמוכרת, ובכן בעיקר מקטרות. דיזינגוף סנטר למרות כל הסיכויים והקרמה הבעייתית אולי הצליח ומצליח להמשיך להתקיים ולהוות סוג של קפסולה של תל אביב. שילוב של מסחור וקפיטליזם, סוג של קסם שנוצר מאנומליות משונות, ומידה בריאה של פרנויה שמתבטאת במאגר מי תהום לשעות מצוקה, מקלטים אימתניים, ומערת עטלפים שהיתה יכולה לשמש את בטמן לעת מצוא. הסנטר הוא מקום מושלם להיות בו בקיץ. עובדה זו ידועה היטב לציבור הרחב אך היא עדיין נותרת בעינה. יש בסנטר, חשוב מכל, מיזוג. יש מספיק עיסוקים כדי להעביר בו את הזמן מבלי להיות מכוונים בכוח רב מידי לעבר חוויה צרכנית בדומה לקניונים אחרים. יש בו בית קולנוע ובריכה, ופליטי/פליטות קיץ אחרים שניתן לשוחח עימם. הוא משאיר את החוויה של להיות בחוץ בעירך אך ללא צורך במקדם הגנה תלת ספרתי

קניון האופנה TLV גינדי | דניאל אסייג

רבות נאמר עליו עוד לפני שנבחר הלוקיישן המבוקש וגם אז תוכנייות השרטוט האדריכלי לא ממש גרמו למישהו להבין איך הוא יראה. בשנה שעברה הוא אירח אותנו בשבוע האופנה כששטיח רטוב עוד היה על קירותיו ואילו השנה כבר זכינו לראות אותו מבפנים. והנה הקיץ הגיע, קרני השמש החלו לחמם אותנו ואין מפלט יותר הגון מאשר קניון האופנה TLV גינדי. בכניסתו כבר אשר לחוש את רוח מיזוג האוויר המבשר כי הגענו למקום הנכון כהגנה מפני החום. כמו חיילי צבא האופנה. החנויות נבנו ומוקמו בדיוק בסדר הנכון מהקל אל הקשה, הזול אל היקר או העממי אל היוקרתי. רצפתו עשויה מפורצלן בהיר שרק עושה חשק לשכב עליו ולהרגיש את הקור השורר בתוך המבנה העצום. וכמה המלצות שאסור לכם לפספס במידה ובחרתם בקניון הנ״ל למפלט מן החום: חנות הדגל של מותג האופנה השוודי cos אומנם לא יעשה לכם חשק לרכוש אפילו פריט אחד שכן רוב הפריטים לא מתאימים לאקלים הישראלי אך שווה הצצה, zara home לחלוטין תגרום לכם לחזור אל חדר המיטות רק תיקחו בחשבון שזה יעלה לא מעט, בקונספט של pull and bear כבר התאהבנו כשעברנו לגור שם ואם אתם בעניין של איפור וטיפוח אז הגעתם למקום הנכון ובו תוכלו למצוא את כל החברות המובילות מקליניק, דרך מאק ועד סמאשבוקס. תודו שלא תארתם לעצמכם מפלט לקיץ יותר ראוי מזה.