טקסטיל זה דבר חשוב, אנחנו לא יודעים בדיוק למה אבל הרבה אנשים חשובים אוהבים למשש את זה ולומר משהו חכם. אפשר גם לעשות מזה כל מיני דברים יפים שניתן ללבוש או מתוחכמים מידי כדי שנעמוד לידם ונהנהן כיודעי דבר. יש את זה גם בעולם וגם כאן. כנראה שזה משהו טוב.
ביום חמישי האחרון נפתחה תערוכת בוגרי המחלקה לעיצוב טקסטיל במכללת ‘שנקר’ וניכר כי הבוגרים יצאו להרפתקה מרתקת ובה מבנים מתקפלים, בגדי גברים בהשראת המסגד הלבן בדובאי, מתכות סרוגות, סריגי פופ ובגדים ארוגים ללא תפרים. ‘שנת תשע”ד במחלקה לעיצוב טקסטיל ב’שנקר’ הייתה שנת יצירה והתפתחות, יחד עם חיבור מחודש לתעשיית הטקסטיל המתקדמת בעולם’. אמרה ד”ר קטיה אויכרמן, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל. במערכת ‘פרימדונה’ אנו שוחרים עיצוב ואמנות ובכל מה שקשור לאסתטיקה עכשווית ומודרנית. סמנו עבורכם את חמשת המעצבים הבולטים של התערוכה.
תחת השם ‘חולות: יומן מסע’, יצא הסטודנט דניאל אסייג למסע בדרך המשי בעקבות טקסטילים טורקיים שיצרה סבתו מה שהוביל לקולקציית בדים מודפסים וסריגים לבגדי גברים. חולות נודדים, ארמונות ומבצרים תורגמו לבדים עשירים בגווני לבן העשויים מכותנה ופשתן, לורקס וחוטי צמר בסריגת ג’אקרד במכונה תעשייתית שטוחה והדפס משי. האורנומנטיקה והטקסטורות פותחו בהשפעת המסגד הלבן בדובאי וזאת תוך מתן דגש על היחס בין מקצב, צורה, מבנה הגוף, דיגום וגזרה.
בפרויקט של אורי אפרת המונחים – סימן, צורה, סמל, שפה, זהות’, דגל, שטיח וטריטוריה, עברו תחת מיקרוסקופ במעבדה שעוסקת בפיתוח צורת שפה. במלאכת מחשבת חוברו חומרי הגלם, בהם חבלי כותנה, שרוכי פוליאסטר וכותנה, איזולירבנד, חלקי מתכת, צינורות פלסטיק ופיסות עץ. האובייקטים הטקסטילים שהתקבלו מזמינים למשחק של פענוח ולשיח אודות גבולות המוכר.
רוית חפר יצרה יריעות של בדים סרוגים, שנוצרו בתהליך סריגה ייחודי בו שולבו חוטי נחושת, ויסקוזה, צמר ומתכות מחומצנות. הפרויקט צמח מתוך מחקר אודות שתי דיסציפלינות מנוגדות לכאורה: מחד הסריג האלסטי, מאידך עולם המתכות. תוך מחשבה על תשוקות חבויות ומאווים נסתרים, נסרג עולם נחשק של מראות תעתוע, משחקי אור וצל ותלת-ממד.
הקולקציה הסרוגה של הבגדים השובבים שפיתחה מיראל בירנבוים עוצבה בהשראת יומן גרפי צבעוני, אורבאניות ותרבות הפופ. הפריטים נסרגו בטכניקתFully Fashion (סריגה על פי גזרה) ומתאפיינים במבנים שונים ובדגמי ג’אקרד ייחודיים, תוך שימוש בהדפסי משי בסטנסילים ובהדפסים דיגיטליים. למרות השימוש במכונה תעשייתית, כל אחד מהתוצרים הוא יחיד מסוג.
טקסטיל ומשטחי PVC מודפסים למבני אדריכלות ציבוריים שפותחו על ידי אורית בר מתוך התייחסות לחיים תחת משטר דיקטטורי. ההמון הפועל במקצב אחיד, יחד עם נקודת המבט הביקורתית של המעצבת, הובילו ליצירת שיבוש בפס הייצור שתורגם להדפס הטקסטיל.
המחלקה לעיצוב טקסטיל/שנקר/אנה פרנק 12/רמת גן/קומת קרקע. התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד ה31.7 /צילום: אחיקם בן יוסף.
