כשכתב האופנה שלנו, דניאל אסייג, פוגש חברי ילדות שלו הוא נזכר איזה שוס הוא היה אי שם. אנחנו כל הזמן אומרים לו – תראה לנו קרובי משפחה, תכיר לנו את הפרנדס שלך, מאיפה אתה בכלל? היו ימים שחשבנו שהוא פרי דמיוננו, שערבבנו יותר מידי דרינקים, פעם אפילו חשבנו שהוא סמוי של המתחרים וניסינו להרעיל אותו באובר פחמימות זולות, אבל בסוף הסתבר שהוא אמיתי ומשלנו. לא התנצלנו חלילה. היום הוא הביא את הצלמת יוני שור שתתחזה למישהי שמחבבת אותו. אז עכשיו אנחנו עוקבים אחריה, לדעתנו היא קטע, לדעת השרינק של ‘פרימדונה’ – ירדנו לגמרי מהפסים.
הקיץ האחרון הפגיש אותי עם לא מעט אנשים מעניינים, מרתקים ומסקרנים כאחד. ובאחד מימיו, מלאי קרני שמש, זיעה וצימאון, נגשה אליי בחורה קטנת מימדים וניסתה לברר האם אני הבחור שהיא חושבת שהוא אני. מצידי, הרמתי לרגע גבה, הורדתי את משקפי השמש שלי וחייכתי, אכן זה אני, אמרתי.
כמו בפגישת מחזור טיפוסית העברנו לכמה רגעים חוויות, בדיחות ובירורים של מה קורה עם זה מהכיתה וההיא, איפה היא עכשיו בעולם?. לרגע אחד חזרתי עשור אחורה ובלי ידיעה מקדימה וללא הכנה מראש מצאתי את עצמי בימי התיכון הזוהרים שלי. כן מסתבר שהיו לי כאלה. החלפנו טלפונים ומכאן הרומן שלי עם צלמת האופנה – יוני שור מתחיל.
‘לצילום הגעתי די במקרה, התקבלתי ל’מנשר’, למחלקת כתיבה וניתנה לנו האפשרות לקחת קורס נוסף במחלקה אחרת אז בחרתי צילום. כבר באמצע שנה א’ ידעתי שזה המקום שלי ועברתי מחלקה’ פותחת שור את הראיון איתה.
אני מביט בתמונות המונחות לה על שולחן העבודה ומעביר אותן כסרט נע, לרגע היה נדמה שוודי הלן נמצא בחדר ועורך לה אודישן לקראת צילומי סרטו החדש בפריז. אני מתעכב על סצנה מתוך אותן התמונות ומחכה לתשובה בלי לשאול שאלה – ‘אני אוהבת את היכולת להקפיא רגעים, לבחור את השיא מתוך ההתרחשות, מי שצופה בצילומים לא יודע מה התרחש שם לפני או אחרי הקליק, הוא רואה רק מה שאני בוחרת להראות, יש בזה קסם’. היא עונה לי.
אני ממשיך להביט לתוך התמונות, הספרים ומהמגזינים מהם היא שואבת את השראתה לתוך עולם הצילום ונחשפת לפניי שפה חזותית המצליחה לפענח את צילום האופנה למקום אחר – נקי יותר ולא מתאמץ וזאת בניגוד לצלמי האופנה הותיקים בארצנו ובכלל בעולם הבינלאומי.
למה דווקא צילום אופנה?
‘יש משהו ביצירת עולם מתחילתו ועד סופו שמתאפשר בצילום אופנה. אני בונה, בעזרת צוות מוכשר, של סטייליסטים מאפרים ודוגמניות, סיפור, אוירה ויכולה לתת לדמיון שלי לעוף. אני גם מאוד אוהבת אסתטיקה ומינימליזם ולכן משתדלת לייצר בצילומים שלי פשטות’. ובכך אני פוסע ישר לשאלת המחץ, שכל מי שעוסק בתעשייה הזאת מנסה להתחמק ממנה.
האם בצילום אופנה מסחרי לעומת צילום אופנה אומנותי קיים הבדל?
‘יש הבדל לא קטן בין שני העולמות. בצילום מסחרי אתה כפוף לרצון הלקוח שלך – המעצב והאפשרות להתפרע מבחינת אופן הצילום והעיבוד לעיתים מוגבלת כי צריך לשמור על אינטרס שיווקי, צריכים לראות את הבגד במקסימום שלו ולכן לרוב צריך להיזהר עם זוויות קשות מדי או ריטושים נועזים מדי שמאבדים את הצבעוניות המקורית של הבגד. צילום מסחרי צריך להיות יצירתי אך גם אינפורמטיבי. לעומת זאת בהפקות אופנה יש יותר חופש אמנותי וכמעט שאין גבולות’.
ואיזה צילום מועדף עלייך?
‘אני אוהבת את שני העולמות. כמובן שאני נהנית מהחופש בהפקות אופנה ומההזדמנות לממש את כל הרעיונות שלי אבל יש גם משהו בלשבת עם מעצב ולבנות איתו יחד סדרה שתאפיין אותו. לגרום לאדם להרגיש טוב עם זה שהוא בחר בך לדבר כל כך רגיש כמו צילום הקולקציה שלו זו חוויה בפני עצמה שיוצרת סיפוק אדיר’. היא מוסיפה.
מה חשוב לך להעביר כשאת מצלמת?
‘להיות יצירתית ולהעביר רגש, אני מאוד מושפעת מקולנוע ומאמנות מנסה לשלב את שני העולמות. אני אוהבת לעבוד הרבה עם תנועה כך שלא תמיד ידוע מה יתקבל בסוף וזה מאוד מסקרן אותי, זה מאפשר לי לתכנן לפרטי פרטים איך נראה הסט ואז במפגש של המצלמה עם הדוגמן/נית לשחרר שליטה ולראות מה יקרה’. היא מפסיקה לרגע ועושה הרושם שהיא הכינה את שיעורי הבית בזמן לימודיה. ‘השאיפה שלי היא שהצילומים שלי יעצרו אנשים מלדפדף בעיתון השתהות של רגע אומר שעשיתי את העבודה שיש משהו בצילום שלי שהוא שונה ממה שאותו אדם ראה עד עכשיו וזה גרם לו לעצור’.
היא פותחת את הבוקר בקריאת מיילים עם קפה בצד, הצעות מחיר ללקוחות חדשים, מעדכנת את הדף העסקי בפייסבוק, באתר שלה ומשוטטת במגזינים אינטרנטיים לקבלת השראה. משם היא עוברת לעבודה, בין אם זה יום צילום, פגישה עם מעצב לפני הפקה ולא שוכחת להתיישב מול מסך המחשב לעיבודים או בשפה פשוטה, פוטושופ. בימים אלו, היא מתכוננת לצילומי קטלוג מסחרי גדול ולהפקות אופנה לקראת אביב הקרוב ובכך השבוע הפוך ללחוץ ועמוס.
ספרי לי על תהליך העבודה שלך?
‘התהליך מתחיל בשיחת טלפון, אני שומעת מה הצרכים של המעצב הכמויות והזמנים. משם עוברים לפגישה שבה אנחנו מדברים על הקונספט, בודקים רפרנסים ומתחילים להדק את ההפקה. אני מאוד אוהבת להיות שותפה בחיפוש הדוגמנית והעלאת רעיונות לקונספט, לוקיישן, איפור שיער וכו’. זה ממש כמו להרכיב פאזל עם המעצב וזה שונה וספציפי לכל אחד בהתאם לויז’ן שלו ואיך שהוא רואה את המותג שלו כי בסופו של דבר העבודה שלי היא הכרטיס ביקור שלו אז צריך לדייק’.
איזה צלמים את מעריכה?
בארץ אני מאוד אוהבת את דודי חסון ואלה אוזן . ומחו”ל את Richard Burbridge Tim Walker,, Patric demarchelier.
צילום אחד שהוא החלום שלך?
‘משהו שקשור לשחקנית אומה תורמן, לגבי הקונספט אני זורמת איתה’.
עולם הצילום לא זוכה ברובו לצלמים מהמין הנשי ועל כך כבר דנו מספר חוקרי אופנה על הסוגיה הזו, הרי שגם במחזותינו ניכר המיעוט בתחום. שור, אולי אחת הבודדות שלא מוותרת. צילומי האופנה שלה נעים בין המסחרי לאומנותי ומעידים על אמנית אשר מציעה יכולות חשיבה מעולם הקולנוע והתרבות שמשלבת טכניקות מעולם הצילום הישן אל הניו אייג. בכל תמונה, סצנה שאותה צילמה, היה ניתן להבחין ברגעים שהיא הקפיאה לתוך עולם של פלאים, אגדות ומסתורין שלא רק עין מקצועית תוכל להעריך אותה. השפה שבנתה, וסגנון הצילום באים לידי ביטוי בזכות אותו הקסם החבוי מאחורי עדשת המצלמה, ובזכות האסתטיקה של הרגע שאותו היא מעולם לא תחסיר ולו אפילו לא לרגע.
