לבסוף נעניתי לבקשותיו החוזרות ונשנות של שקד. הלכנו לארוחת צהריים ואיחרתי בחצי שעה, למרות שהבטחתי לעצמי לעבוד על העניין הזה של האיחורים. יש לי תיאוריה שאומרת שאחרי שאני מדייקת הרבה זמן, אנרגיית האיחור מתרכזת לעיכוב אחד גדול- אסופה של כל אותן הדקות שלא איחרתי בפגישות אחרות. הוא סלח לי. אחרי שנים של פיזיקה התגבשה אצל שנינו ההבנה שזמן הוא יחסי, בייחוד במערכת הייחוס שלי.
נפגשנו במסעדת Oban Koban, בסניף החדש של המסעדה ברמת החייל. השונה פה, לעומת הסניף ברחוב הארבעה, הוא התרחבות למחוזות אסיאתיים נוספים מעבר ליפן ומאכלי הרחוב שלה. לעומת זאת, המסעדה מעוצבת כסמטת רחוב יפנית: פנסי נייר, קירות עם פוסטרים של פרסומות יפניות ותמונות שונות, ומוטיב רחב של עץ. המוזיקה ברקע דווקא התרחבה למחוזות אמריקנים.
התחלנו את הארוחה עם גיוזה, כיסוני בצק מאודים וצרובים במילוי עוף וירקות, עם מטבל סויה. הכיסונים היו טעימים, אולם לא הבחנתי כמעט שהיה בהם עוף. בנוסף, טעמנו סלט אטריות זכוכית עם עוף קצוץ, פפאיה ירוקה, כרוב סגול, קשיו מסוכר, צ’ילי ועשבי תיבול ברוטב קפאבאשי (מנה ללא גלוטן). גם פה העוף לא מאוד הורגש, והכרוב דווקא הורגש מדי. השוואה למנה דומה במסעדות אחרות הייתה יכולה להיות קשה מנשוא.
עוד ניסינו את מנת האגדאשי טופו: קוביות טופו פריכות ברוטב טנצויו חם, צנון כתוש, בצל ירוק ופטריות נאמקו (מנה טבעונית). הפטריות היו טעימות ומתקתקות, ולאחת כמוני, שטופו לא עובר אצלה אף סינון ראשוני, היה אפילו נחמד לאכול אותה.
אבל המנות העיקריות הביסו את הראשונות בלי בעיה. הזמנו קאיסן ראמן המורכבת ממיסו ראמן, קלמארי, שרימפס, קרם שום, ביצה חצי קשה, שיטאקי, תרד, נבטים ובצל ירוק ומנת בולונז אודון הכוללת אטריות אודון דקות, בשר בקר קצוץ, רוקט, ברוטב שעועית שחורה וסויה.
מנות הראמן נחשבות למנות הדגל של Oban Koban. זוהי למעשה ארוחה שלמה בקערה: מרק אטריות עם חלבון וירקות. האטריות היו מבושלות בדיוק רב, ופירות הים היו חלוטים בדיוק במידה. התרד, הנבטים והבצל הירוק העניקו למנה פריכות ורעננות מבורכת.
מנת הבולונז היא מנה מעניינת מאוד- אי אפשר להגיד ששמה לא מתאר אותה, אך עם זאת היא שונה בתכלית ממנת הבולונז המוכרת. ברוב המקרים בהם מדברים על אטריות אודון, מדברים על מנה שמרכיביה לא משתדכים יחד במהלך הבישול או ההגשה, אלא ישנה הפרדה חדה ביניהם, לשעשע את הסועד במה שניתן לכנות ‘הרכבה אישית’. אבל כאן זה ממש לא המקרה. מדובר במנה שדווקא החיבור בה היה קריטי. מין מרקם חלקלק ועשיר עם שמץ מתיקות, שנוצר על ידי רוטב השעועית השחורה והסויה. הרוקט והבצל הירוק הקצוץ שפוזרו למעלה הוסיפו זיץ של חריפות עוקצנית.
בין לבין שקד שתה שוט של שוצ’ו- וודקה יפנית שטעמה מאוד לא וודקאי, עם מין אפטר טייסט מתוק מר, שעשה את הדרך למתוקים קלה מאוד.
טעמנו מנה שנקראת טיק טאק (בלי קשר לסוכריות): שתי אצבעות בצק פריך במילוי קרם דובדבנים, בציפוי שוקולד לבן ותה ירוק. קרם הדובדבנים שהיה חמצמץ היווה ניגוד נהדר לשוקולד הלבן עם התה הירוק, אבל עדיין המנה הייתה לי מתוקה מדי. כמו כן ניסינו ארטיק אגס-שקד שנעשה במקום. שקד (שותפי לארוחה מהשורה הראשונה) לא הבין למה הוא אוהב את הארטיק הזה והסברתי לו שזה לא קשור רק לטעם, אלא גם לשם.
בשלב הראשון המסעדה פתוחה בין השעות 12:00-16:00 בימים א’-ה’ ולרגל ההשקה ניתנת הטבה של 10% הנחה על התפריט. Oban Koban/הברזל 4 רמת החייל, תל-אביב
