הסופרת, היוצרת והאייקון, נועה ירון דיין, מחברת רבי המכר מקימי ושירה גאולה, פותחת סדנת כתיבה אקסלוסיבית לנשים. מדובר בחוויה מעצימה של שישה מפגשים שאחריהם הדרך לתהילת עולם תהיה קצרה יותר
נועה ירון דיין היא סופרת ישראלית ויוצרת טלויזיה, חוזרת בתשובה מזה כעשרים וחמש שנה, חסידת ברסלב ואם לשבעה ילדים. בעבר הנחתה והגישה תוכניות בערוץ 2, בגלי צה״ל ובגלגל״צ והיתה סלב עוד לפני שהמציאו את המושג. ירון השתתפה בתוכניות טלויזיה שונות (תעשו עליה גוגל כי היא הכי מעניינת) וכתבה, כאמור, שני ספרים שהפכו לרבי מכר, אחד מהם עובד לסידרת טלויזיה מצליחה. נועה חיה בתל אביב, כותבת בפלטפורמות שונות, מפיקה ארועים לנשים, מרצה בארץ ובעולם על רוחניות, העצמה נשית וחסידות ומעבירה סדנאות כתיבה לנשים ומהכרותי איתה (היא חלקה איתי כריך) היא האדם שאתן תרצו ללמוד ממנו/אצלו ואיתו.
‘הכתיבה מצילה אותי, ומחברת אותי אל עצמי’ אומרת דיין ירון ומוסיפה: ‘סיפור אישי בגוף ראשון הוא הסיפור שאני מתמכרת אליו. גם כקוראת וגם ככותבת. דמות שמדברת את עצמה בצורה אישית, סוחפת אותי אחריה. אחרי גיבורה עם קול פנימי אמיץ, צלול וברור, אני מוכנה ללכת לאורך מאות עמודים עד לצד השני של העולם ובחזרה’.
את אומרת זאת כסופרת בעלת ניסיון
‘טכניקת הכתיבה האישית אינה טכניקה לכותבים מקצועיים בלבד. הסדנה אינה מיועדת בהכרח לכותבים בעלי נסיון. אמנות הכתיבה האישית שימושית מהרמה האישית-התפתחותית ועד לרמה העסקית-ציבורית. היא מלמדת אותנו לספר את הסיפור שלנו. אנשים לא קונים היום מוצר, הם קונים סיפור. ואם הסיפור טוב, הם יקנו גם את המוצר שבא איתו’.
ומעבר לזה?
‘טכניקת הכתיבה האישית היא מצילת חיים. לא פחות’.
כל הערוצים אצלך פתוחים, מה עם מי שאלוהים לא נגע בו?
‘רבי נחמן מברסלב מתאר את יציאת מצרים כתהליך של מציאת הקול הפנימי. היציאה מעבדות לחירות היא יציאת הדיבור לחופשי מתוך מיצרי הגרון. השתיקה היא כניעה למציאות רעה, משעבדת ושפופה. הגאולה היא נצחון הפה-סח, הפה המדבר שמשמיע את הקול הפנימי שאבד ונמצא מחדש’.
יפה זה. מה מצפה לנו במהלך המפגשים?
במפגש הראשון – אני סיפור. כל העולם לא נברא אלא בשבילי, מבריאת העולם ועד הדף הלבן שלי. כל אחד מאיתנו הוא סיפור. לכל אחד מאיתנו קול פנימי אישי חד פעמי. קוים לדמותו של גיבור והאומץ להיות הגיבור של עצמך. על הקושי לספר את הסיפור שלי. על היכולת לשמוע ולהשמיע את הקול שלי. ייחודיותה של נקודת המבט האישית שלי. קולו של הלב – גילוי האמת האבסולוטית דרך החוויה הסובייקטיבית. היצירה – הזכות לחבר את הנקודות בקו ולקבל תמונה. נלמד את עקרונות הבסיס של הסיפור, מבנה ומהות. נתמקד בכתיבה אישית ובטכניקות להקרין בפשטות מציאות מורכבת על דף. במפגש השני, ששמו ‘לכתוב מחדש את סוף הסיפור’, נתרגל את הכתיבה ככלי רפוי. נתרגל את היכולת לעבד את העבר שלנו, להתמודד עם טראומות ולנחם את נפשנו. הכח להשלים עם המציאות ולהתמודד איתה. היכולת לתמלל פחד, כאב, וחוסר אונים. השפעת המילה הכתובה על הנפש. כתיבה פנימית למול כתיבה חיצונית – בשביל מה אני כותב? בשביל מי? מי הוא הקורא הפנימי? האם הוא מגביל אותי? האם ניתן או צריך להיפטר ממנו?
הרבה שאלות
‘יותר תשובות. כבר במפגש השלישי, שנקרא ‘נפשי יצאה בדברו’, נעסוק בכתיבה ככלי ביטוי לנפש. ההיצמדות להוויה, הדיווח המילולי, החיבור בין דיבור למחשבה, בין הכאן והעכשיו למציאות הפנימית שלנו. חשיבות הכתיבה האישית היומיומית והאפשרויות להפוך אותה לכלי עבודה ולתרגם אותה לפורמטים שונים’.
כמו?
‘בלוג, פוסט, כתיבה שיווקית, כל אחת לוקחת את הכלים למקום שבו היא רוצה להתפתח’.
וברביעי?
‘למות תוך כדי קרב – הכתיבה ככלי מלחמה’. על היכולת לחלום לעצמי עולם טוב יותר, על התבודדות בכתיבה ותפילה בכתב. היכולת לחלום. החופש לדמיין. איך ליצור מציאות בדיונית בתוך מציאות אמיתית וחשוב יותר, איך ליצור מציאות אמיתית בתוך מציאות בדיונית’.
אני ממש מתחברת לזה. ברור לך שאני באה?
‘ראיתי, נרשמת, את רוצה לתת לי לסיים?’
כן, אחרת איך נדע?
‘אז המפגש החמישי נקרא ‘בקיא בעליה, בקיא בירידה, הכתיבה ככלי נגינה’ והוא על קולות רבים בתוך גולגולת אחת, על האומץ לכתוב אמת. על המעבר בין האישי לפומבי והאומץ לפרסם. מהו מחסום כתיבה ואיך מתמודדים איתו. איך הולכים עד הסוף עם הכתיבה? נדבר על חציית קוים אדומים והתמודדות עם חסמים. ואז מגיע המפגש האחרון’.
אבל נמשיך להפגש אחריו? אנחנו חברות
‘אנחנו חברות לפילטיס’.
גם
‘אז המפגש האחרון הוא קצת כמו סימפוזיון, אנחנו מדברות על התהליך האישי שכל אחת עברה, זה מפגש שמטפל בחרדת הנטישה, אני לא רוצה להפרד מהן והן לא רוצות להיפרד ממני. זה מפגש שאני לא רוצה להגיע אליו, כי אני לא רוצה שזה יגמר ומזה חשבתי לעשות קורס המשך או קורס תרגול, לפתח את זה, כדי להמשיך את הקשרים שנוצרו בקבוצה ואת הפוטנציאל שלה’.
אז את בעצם מקימה כת
‘לא, זאת מחתרת, מועדון קרב. אני עושה, זה התקוממות עממית, מין אינתיפאדה נשית במקומות שצריך לחזר, רק בזה שמישהו יסתכל עליהן בעין טובה ויגיד להן שהן ראויות ויפות כי החיים שלהן, שלנו, שלי, זקוקים להרבה קבלה וחמלה ועין טובה כמו הבורא’
אבל יש בי רוע, את לא רואה?
‘ראיית הטוב היא אג’נדה שלי ושיטה רוחנית, זאת השיטה של ברסלב, לא להלחם ברע אלא להוסיף טוב, זה האינסייד של הכל וזה נכון שאני טובה, אבל אני גם חלשה ומה שמשנה הוא מה אני עושה עם זה ואני חולמת על עולם טוב יותר’
