סופיה לורן היא אייקון קולנועי. שחקנית שבמיטב שנותיה נחשבה מהממת, יפה וזוהרת ועדיין. לסופיה היה חלום לשחק בדרמה ‘הקול האנושי’ של ז’אן קוקטו. היא רצתה לשחק במה שהיה תפקיד חייה של אנה מניאני לפני חמישים שנה. כשהבן שלה הבמאי אדוארדו פונטי פנה אליה והציע לה לשחק בדרמת חלום חייה היא לא סרבה. את ‘הקול האנושי’ כתב קוקטו הצרפתי בשנת – 1930. מאז הפך לאחת מפיסות הרפרטואר הפופולאריות ביותר לשחקניות באמצע החיים. זהו מונולוג של אישה, בגיל העמידה, שמאהבה מזה חמש שנים עזב אותה למען אישה אחרת. היא מדברת איתו בטלפון והקו ניתק הלוך וחזור. מצבה הנפשי מתערער. בהתחלה היא מספרת לו שהיא במסיבה בהמשך היא מתוודה שהיא מחכה לו בבית. אהבת חייה הנוכחיים הולכת ונעלמת והיא האישה רוצה להאחז בה כאילו לא קיים עולם אחר. סופיה משחקת בדרמה משחק מופלא, שילוב של רוגע, כעס, חוזק חולשה. בראיון לעיתון ניו יורקר אמרה: ‘לבסוף הטבע הנפוליטני שלי יוצא החוצה, בסרט אני פגיעה אולי גם בחיים’. הבן, הבמאי, אדוארדו פונטי, הוסיף: ‘בכל אדם מורכב, יש שילוב של פגיעות ועוצמה, והאנשים שמראים את הפגיעות שלהם, הם החזקים יותר׳. לורן סיפרה על מרלון ברנדו שהיה מלטף אותה על הישבן כשעבדו בסרט ‘הרוזנת מהונג קונג’ שביים צ’רלי צ’פלין. ‘הפסקתי את הצילומים’ מספרת סופיה ‘אמרתי, אם אתה עושה את זה שוב, אני הולכת להפסיק את הצילומים לסרט’. האמא והבן בילו שישה שבועות בחזרות אינטנסיביות לפני שהחלו ביום הצילום הראשון. הצילומים היו בנאפולי וברומא. ‘רצית לתת לסרט את התחושה במראה של שנות החמישים’ . ביום הצילום האחרון הבן והאמא בכו האחד על כתפי השני. ככה זה הנפוליטנים, רגשנים ובוכים.
אל תחמיצו – סופיה לורן עדיין סופיה לורן/פסטיבל ‘אפוס’/ מוזיאון תל אביב/ב – 14.03 שבת/18:00/אולם אסיה.
