מאלתרמן וויזילטר דרך סיפורים אישיים של תושבי מחנות המעבר – ספרו של יוסי אלפי מנציח אותנו

אני רוצה להישמע כמו מדליק משואות ולהגיד בקול רם: סיפור המעברות שניקדו את המדינה בשנות החמישים הוא דף מפואר בתולדות הארץ הזאת. סיפור ההגירה בו שבע מאות אלף עולים המגיעים בשלוש שנים למדינה שבקושי סופרת שש מאות אלף תושבים הוא סיפור ענק. המעברות הן מחנות מעבר, בית זמני. ושלא תהיה טעות, גרו בהם גם רומנים, בולגרים, רוסים ולא רק בני עדות המזרח. הניסיון לצבוע את המעברה רק בצבעים שחורים נועד לכישלון. אני הייתי שם ואני יכול להעיד בשבועה על כל מילה.

במשך השנים סופר סיפור המעברה. שמעון בלס פרסם רומן חלוצי (‘המעברה’), לובה אליאב ויוסי אלפי (‘משני עברי המעברה’) הצליחו לשבור את הגדר בין ותיקי הארץ לעולים החדשים ועוד ועוד, ובכל זאת המעברה לא קיבלה את מחיאות הכפיים המגיעות לה. והנה בא הספר הזה שהוא גם מרהיב בעיצובו הגרפי של אמיר כהן וגם נפלא במלאכת העריכה של יוסי אלפי. יש כאן גם שיר של אלתרמן, גם קטע של מאיר ויזלטיר, גם שירים מתוך ‘איך עושים עירקי’ של יוסי אלפי והמון עדויות של תושבי המעברות שכתבו מלים בדם ליבם. איך כאן ניסיון לאפר את העוני ולהציג אותו כלונה פארק. יש כאן ניסיון מוצלח ביותר להראות את כוח הרצון, את מחול התרבויות ואיך רבים מאנשי המעברות ידעו להפוך במשך השנים את הלימון ללימונדה.

‘מעברה’. עורך: יוסי אלפי. עיצוב: אמיר כהן. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. 300 עמודים