כל חובב קולנוע מושבע יודע שעם כל סרט חדש של הבמאי והתסריטאי קוונטין טרנטינו, מובטח גם פס-קול מושקע ומגוון. גם הפעם, בסרט העשירי בבימויו “ג’אנגו ללא מעצורים”, טרנטינו לא מאכזב.
נראה שכל סרט שיוצר טרנטינו נשען כמעט לחלוטין על המוזיקה שמלווה אותו, שלא לומר, מתפתח בצמוד לקצב ולמנגינה שלו בסימביוזה מוחלטת. הסיבה העקרית נעוצה כנראה בעובדה שטרנטינו נובר עמוק עמוק, בתוך אוסף התקליטים הפרטי שלו, ומרכיב מתוכם מכלול מדוייק.
ב”ג’אנגו ללא מעצורים” הז’אנר השולט הוא מוזיקת מערבוני הספגטי משנות השישים והשבעים: פולק-רוק ובלוז, שהצליל העתיק שלהם מקבל דגש מיוחד. ההקבלה הטובה ביותר שאני מסוגלת לחשוב עליה, בהשוואה לתחושה שקיבלתי, דומה לרכישת בגד מעצבים בחנות וינטג’ איכותית, בה כל פריט מקבל את הכבוד הראוי לו, כמו מספר סיפור בפני עצמו. ובמקרה הזה, למוזיקה יש את היכולת לקחת אותנו אחורה בזמן לארצות הברית של 1858, אל שיאה של תקופת העבדות.
אבל דווקא את החיבור הכי גדול לתקופה, ניתן למצוא בארבעת השירים שנכתבו והופקו במיוחד עבור הסרט. האהוב עליי ביותר הוא 100 BLACK COFFINS )בתרגום חופשי: “100 ארונות קבורה”( שמבצע הראפר ריק רוס, והופק בשיתוף השחקן הראשי (שהוא גם מפיק וזמר בפניי עצמו), ג’יימי פוקס.
100 black coffins – rick ross
פרט לגאנגסטר ראפ, ישנה גם בלדת הניאו-סול של הזמר והכותב עם הקול הממיס, ג’ון לג’נד WHO DID IT TO YOU (ובתרגום חופשי: “מי עשה לך את זה”).
עוד בגזרת הסול והאר אנ’ בי ניתן למצוא את הדואט FREEDOM (חופש) של המבצעים, אנתוני המילטון והזמרת העולה, אליינה בוינטון.
אחרון חביב, הואAncora Qui (באיטלקית: אני עדיין כאן) שנכתב על ידי המלחין והמנצח האיטלקי הידוע, אניו מוריקון בן ה 84, ומושר על ידי הזמרת האיטלקיה, אליסה טופולי.
Elisa Toffoli – Ancora Qui
כל השירים המקוריים היו עתידים להכלל ברשימות המועמדים לפרס השיר המקורי בטקס פרסי האוסקר הקרוב, אך למרבה האכזבה, לא נכנסו לרשימה הסופית. בנוסף, באלבום, גם שבעה קטעי דיאלוגים מתוך הסרט עצמו.
