למעלה מ-200 סרטים מ-60 מדינות שונות יוקרנו בפסטיבל ירושליים, בסינמטק ובבתי קולנוע נבחרים ברחבי העיר. הבמאית והמפיקה, נורית קידר, ממליצה
פרזיטים – סרטו של בונג ג’ון־הו הקוריאני, זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן, יפתח את פסטיבל הקולנוע ה-36 שבירושלים. מדובר בדרמה קומית המציגה את סיפורה של משפחה ענייה, שאחד מבניה מוצא עבודה כמורה במשפחה עשירה ובעקבותיו מסתננים לאחוזת מעסיקיו בני משפחתו. ואז מגיע הטוויסט (לא מגלים). התוכנית מסתבכת והפרזיטים נסחפים אל מערבולת הלוקחת את הצופים אל מחוזות מלאי דמיון ושיאים מדממים שגרפו תשואות ומחיאות כפיים. הסרט, שנרכש להפצה בכל העולם, זוכה לקונצנזוס נדיר של הקהל והביקורת, שובר קופות בקוריאה וצרפת והוא בדרכו להיות סרט פולחן וזוכה דקל הזהב המצליח ביותר מאז ‘ספרות זולה’ של טרנטינו.
‘אל מטונף’ – הוא סרט על אמא צעירה מלונדון אשר חייבת להרים את עצמה לאחר שהאקס שפך עליה חומצה והותיר אותה עם כוויות קשות בפניה ובגופה. לפני ההתקפה, עם השכלה מוגבלת והזדמנויות, המטבע העיקרי של ג’ייד היה המראה שלה. פניה שוחזרו, אבל היופי שלה נעלם. ג’ייד חייבת לשקם את עצמה – וזו משימה ענקית. לעולם הזה נסחפת בתה היחידה. ג’ייד מוצאת נחמה בעולם הנסתר של קשרים מקוונים שבו היא חושפת את התשוקה ואת החיבור להם היא השתוקקה בדרך הומוריסטית וחגיגית לעתים קרובות. לפתע מופיע גבר שמשבש ומאיים על חייה המתהפכים מקצה לקצה. הסובבים אותה אינם מצליחים לעצור את ההתדרדרות שלה, חיי משפחתה והחברויות מתחילים להתפורר וג’ייד פועלת מהתחתית אליה הגיעה ונוקטת פעולה דרסטית כדי למצוא את דרכה חזרה לחייה ולבתה הקטנה.
‘מחוץ למערכת’ – היא קטנה, אבל מסוכנת. בכל מקום שבו היא נמצאת זה תמיד נגמר במהומות, בבכי ובגרוש מיידי. הילדה הפרועה בת ה -9 כבר הפכה למה ששירותי הרווחה לא מצליחים ומוכיחים שהם ‘המערכת הכושלת’. הילדה לא רוצה לשנות את דרכיה כי יש לה מטרה אחת: לחזור הביתה לאמא שלה. אבל ביאנקה, האמא, פוחדת מבתה. הגברת הנכבדת משירותי ההגנה על הילד מנסה כמיטב יכולתה למצוא מיקום קבוע עבור הילדה עד שלבסוף מנהל בית הספר החדש נוטע תקווה היכן שהכל אבד. האם הוא יצליח היכן שכולם נכשלו?
‘הלסטון’ – בשנות ה -60, בתחילת הקריירה שלו ,רוי הלסטון פרויק, שהיה ידוע רק בשמו האמצעי, הפך למעצב סופרסטאר הראשון של עולם האופנה. ‘הלסטון’, סרט תיעודי מלוטש של הבמאי פרידריק צ’נג (‘אני ואני’), מציג את הקריירה האגדית של מעצב האופנה האמריקאי ואת מערכות יחסיו. מדובר באיש שהכין את כובע הפילבוקס של ז’קלין קנדי ולייזה מינלי – הוא הבין באופן אינטואיטיבי את האופן שבו שינוי הערכים החברתיים יכול לתרגם את האופן שבו גופן של נשים מגיב לבגדים. הלסטון עבר מעיצוב הכובעים לבגדים ופרץ בגדול בקרב נשות החברה הניו יורקית. שנות ה- 70 היו שנותיו הפוריות. ‘סטודיו 54’ הפך לאבן שואבת לדגמים המיוחדים. הלחץ הגדול על הלסטון לייצר ולהצליח עייף אותו, הוא עבר את נקודת התשישות ואז הגיע הקוקאין. ואיתו הטרוף האמנותי. הסרט עמוס בקטעים ארכיוניים שזוכרים את הזוהר, ‘הלסטון’ הוא מכתב אהבה לגאון אמנותי שמגיע עם אזהרה על אדם שהפך להיות רוח רפאים בעולם שלו.
‘מעשה בשלוש אחיות’ של הבמאית הטורקיה הידועה אמין אלפר מתרחש בטורקיה, ארץ לבנטינית עם מוסכמות חברתיות שנשכחו ממזמן. הסרט הוא על הכמיהה למשהו – כל דבר, באמת – כאשר אין לך אפשרויות רבות שנותרו, למעט בבית הרופא או איזכור חולף של דודה באנקרה. הכפר הקטן שלה נראה מציאותי למדי, עם שוביניזם משתולל ודרכים לא מתוחכמות מדי לטענת ‘זכויות יתר של נישואים’ ועם זאת, הבידוד המוחלט שלה הופך אותו לאיזו ארץ דמיונית, שופעת אנשים אומללים עד מוות, מטורפת. אלפר מנסה לשמור על זה הכי טוב שהיא יכולה. היא לא יכולה לשמור על כל הרע, זה ברור; אבל היא יכולה לעמוד ולבהות, לפעמים מבולבלת מתגליותיה שלה ולפעמים רק מחייכת בפליאה.
‘תשאלו את ד”ר רות’ – בתחילת שנות ה -40 כתבה ביומנה היהודייה קרולה סיגל: ‘כל דבר בטבע הוא כה מאורגן להפליא, אי אפשר לחשוב על זה משהו מלוכלך’. סיגל, שנולדה לאורתודוקסים בגרמניה, נשלחה לשווייץ ב -1939 (חודשיים לאחר ליל הבדולח), ברכבת מלאה ילדים, שכולם נשלחו מגרמניה על ידי הוריהם למקום מבטחים (כך קיוו). הילדים הוכנסו כולם לבית יתומים שווייצרי להמתין למלחמה. סיגל הפסיקה לקבל מכתבים מהוריה ב -1941. היא פחדה ממה שקרה להם (שניהם נהרגו), לא בטוחה לגבי עתידה, עדיין נערה מתבגרת, תוהה על סקס, כותבת על כך בשפתה הרבה לפני זמנה. אין זה מפתיע שסיגל, אחרי מסע מפותל בארצות רבות, הגיעה בסופו של דבר לאמריקה ובסופו של דבר הפכה למטפלת מין מורשה המוכרת בעולם כד”ר רות וסטהיימר. הפילוסופיה של ‘ד”ר רות’ הייתה שם ביומנה של פליטה יהודייה צעירה. סרטו התיעודי של ריאן וייט ‘שאל את ד”ר רות’ מראה לנו איך קרולה סיגל הפכה לרות, איך ‘יתומת שואה’ (כפי שהיא מכנה את עצמה) הפכה לכוכבת רדיו וטלוויזיה שעדיין היא הכוהנת לחיי המין בגיל 90.
‘אומת הילד היחיד’ – לאחר שהפכה לאם, ננפו וואנג ביימה את הסרט המזעזע וחושפת את ההיסטוריה האינסופית של מדיניות הילדים החד הורית של סין ואת דורות ההורים והילדים שעוצבו לנצח על ידי הניסוי החברתי הזה. מדיניות הילדים הסינית, אמצעי השליטה הקיצוני באוכלוסייה, שהפכו את הילודה לבלתי חוקית לזוגות שיש להם יותר מילד אחד, הסתיימה לאחרונה. אך תהליך ההתמודדות עם הטראומה של האכיפה הברוטלית שלה רק מתחיל. מתוך הסרט התיעודי עטור הפרסים, ננפו וואנג בודקת את השפעת הניסוי החברתי ההרסני הזה, וחושפת פגיעה מזעזעת בזכויות האדם של אדם אחר – החל בתינוקות נטושים, עיקורים בכפייה, הפלות וחטיפות. וואנג חופרת ללא חשש אל תוך חייה הפרטיים, מטפחת את חוויותיה כאם חדשה ואת הדיווחים הראשונים של בני משפחתה על חומר תעמולה ארכיוני ועדויות של קורבנות ומבצעים כאחד. ננפו וואנג מניבה תיעוד מהותי וחסר תקדים של הרגע המצמרר הזה בבני אדם.
