לפעמים אנחנו לא כותבים פתיחים כי זה מיותר אבל הפעם מדובר בתערוכה חשובה של אמן חשוב וחבר של הרבה מאוד אנשים. איש כזה מוכשר ונועז, אחר וייחודי כזה שאתה ממש רוצה להכיר. אז עכשיו יש לכם הזדמנות להגיע לתערוכה ולהגיד נעים מאוד מוטי מזרחי, בבקשה תהיה חבר שלי.
‘יסמין’ כך קראתי למבחר שירים שתירגם סמיח אל קסם לערבית. בחרתי שירים שבכל אחד מהם השארתי טביעת אצבעות של בונה גשרים. רציתי להראות שגם אם פלש לעט שלי מעט דיו מערבי, הרי שהסלסול היה ונשאר מזרחי. ומה עם עטיפה? שאל אותי העורך – ‘מוטי מזרחי’ יריתי מבלי לחשוב יותר משניה. ‘רוכבת השלום’ הוספתי וכבר דמיינתי כמה יהיו פוטוגניות כנפיה של אותה בחורה על שער הספר. בבית הדפוס ‘אל כרמה’, בחיפה, אמר המדפיס שזוהי העטיפה הכי יפה שהוא ראה בזמן האחרון ,ומיד הציע לבן וירוק כרקע. פחדתי שהעטיפה תיראה כמו פוסטר לסרט הודי וטלפנתי בבהילות למוטי לשמוע את דעתו. מוטי שתק שנייה וביקש להגיד למדפיס שהוא מוחא לו כפיים.
אני מספר את הסיפור הזה כמטפורה לאמנותו של מוטי. מצד אחד: רוכבת אופניים מאד פיגורטיבית. מצד שני :הכנפיים המערבבים מעט סוריאליזם ומצד שלישי: הצהוב המוסיף אווירת לונה פארק. מוטי מזרחי הוא אמן שאינו חושש להיות פוליטי. הוא שותל את הפרחים שלו בבוץ. הפרח לא מייפה את הבוץ. הפרח הוא תירוץ להביט בבוץ. זוהי גם לדעתי הסיבה שמוטי מזרחי מציג את הפסלים שלו גם במוזיאונים וגם במקומות ציבוריים. האמנות , מצידו, צריכה להיות מוצגת גם בקניון כדי שתתכתב ביתר קלות עם שקיות השופינג. האמנות צריכה להיות גם ליידי וגם נערת פושעים. אבל שלא תהיה טעות: הוא לא ועדת הקישוט של הקניון, הוא אביר הכאסח שתלה סרטים אדומים לזנב הסוס. הסוס,מבחינתו, ירקע ברגלו כדי שכולם יראו מי כאן המלך.
תערוכתו של מוטי מזרחי -‘אני בן אדם’, תוצג ביום חמישי/08/05/גלריה דביר/ניצנה 11/ ת”א. מ – 20:00. אוצרת – כילי קורן.
