כל מה שרציתם לדעת על חג השבועות אבל בעיקר הפריטים הלבנים הכי יפים שיתאימו לעליה לרגל או לכל אירוע חגיגי אחר
שבועות הוא הגרסה היהודית לפולחנים פגאניים. מבני האמונה נסובים תמיד סביב הרצון שדברים יקרו במועדם ושכוחות הטבע ייטיבו. למען עובדה זו, אוכלוסיות שנבנו (גם היום, למרות הסובלימציה שבתיעוש) סביב הצורך ביבולים חקלאיים נדרשו לפייס, לעודד, לבקש ולחגוג את הישות שגורמת ליבולים לגדול. ביוון וברומא העתיקות אלת החקלאות, שגם היתה אחראית על פריון הנשים וצמיחת הדגן, קיבלה חג שהחל באמצע אפריל שכלל הקרבת קורבנות, הבערת זנבות של שועלים, מסיבות שקשורות כנראה לטיהור, טקס הנלווה למרוצי סוסים ופתיחת בור באדמה על מנת שרוחות המתים יוכלו לשוטט בחופשיות לפרק זמן קצר בין החיים.
טקסי האביב היו במקרים רבים, גם בדתות מקומיות קדומות, מרכזיים בפולחן לישות האחראית על צמיחת הצמחים ורבייה. איך הם התקיימו לפני הגורמים המשטריים של המונותאיזם? קשה לדעת, אך ניתן להתייחס לפנטזיות כאלו ואחרות כמו למשל ל’פולחן האביב’ של סטרווינסקי.
ביהדות, בחג זה היה נהוג להקריב קורבן של לחם שנקרא ‘שתי הלחם’ (פחמימות !) יחד עם פר, שני איילים, שבע כבשים, שעיר ועוד חצי גן חיות תנ”כי. לאורך השנים ולאחר החורבן של בית המקדש השני נוספו נוהגים שונים בקהילות שונות ובהן שתילה וקישוט עם צמחים, אכילת מאכלי חלב ודבש (שהפכו על ידי תעשיית החלב המקומית לכמעט ציווי, בניסיון להכניס את החג לחלק מהמיתוג) והתזת מים. באופן מסורתי יותר, החג מקושר לדגנים ולסוגי לחם אך כנראה אין להם לוביסטים חזקים מספיק. יש גם משהו סימבולי שקשור לזה שאפשר להקריב חמץ בשבועות בגלל ההתגברות על יצר הרע, למהדרות שאינן טבעוניות מותר אולי לאכול טוסט עם גבינה ולהודות לישויות, או הישות העליונה או הטבע או הסופר מכניזם שממשיך/ה לסבול אותנו. אחרי הכל, זה לא מובן מאליו.
