כתבנו יוליה ורנר במדור צרכנות חדש המגולל את סיפוריהם של בעלי חיים, מוצרים וחפצים בחיי היום יום של רווק, עיתונאי, אמן וטבעוני
אני לא מבין איך אפשר לא לכתוב על מטריות בדיוק כשהחורף מגיע ואיך נמנעים מהצורך הבסיסי המובן מאליו של לא להרטב? אז יצאתי לטיול ארוך, לקח לי יומיים כמדומני עד שתפס אותי גשם וגם שוטר באשמת שוטטות, לכאורה. ניסיתי להסביר לו שזה למטרות ביקורת מוצר ושרק המתנתי לגשם ואז הוא אמר לי שהמטריה שלי נשית ועניתי כי אני בוחן גם מוצרי נשים והוספתי שאגב אני אוהב את זה שהיא גדולה וחזקה.
השוטר, או שמא היה זה חשפן בגמלאות, הוציא מתא המטען של הניידת מטריה יפהפייה ואמר : אם יעצרו אותך שוב עם מטרייה של גברת תראה להם את זו ותאמר שאתם לא נכנעים לתכתיבי מגדר והזמין אותי לכוס תה, איש נחמד.
המוצר השני היה ממש ממש כיפי ונעים, פופי, אופנתי, סטייל מעילי במפר וכנראה גם מחמם אבל ממש קטן, לא הצלחתי להיכנס אליו אז העורכת אמרה שכדאי שאנסה זאת על הכלבלב שלי כי זה פחות מתאים לגברים גדולי מידות. אבל אין לי כלבלב עניתי. והיא שאלה אם זה מפריע לחתולים שלי ומשלא עניתי הוסיפה אתה חייב לנסות, בסוף הם יסתדרו. ככה אמרה והלכה. אז לקחתי את המעיל הקטן, שעכשיו נראה הגיוני והלכתי לאמץ כלב. בדרך חשבתי שזה מוזר לאמץ כלב שיתאים למעיל ולא להיפך מצד שני גם התביישתי בעצמי שלא חשבתי על זה לבד שהרי חורף מגיע ויש כלב שזקוק לי. מאחר והיה יום שישי ירדתי לגן מאיר וחיפשתי את עמותת ‘חברים לחיים’ שמידע ממקור מאוד מוסמך אמר לי לאמץ רק משם לעמוד הפייסבוק של חברים לחיים. אני חושב שהסתכלו עלי קצת מוזר בגלל שהשוויתי את הכלבים לגודל של המעיל אבל אז או אז נחו עיניי על כלב מושלם, מיד אבל מיד הוא אהב אותי וזה היה סימן עבורי. קראתי לו פרינס כי הוא נסיך. מאוחר יותר הוא אכל לי זוג נעליים, אני חושב שהוא ממש מבין באופנה כי הם היו משנה שעברה.
לקראת ארוחת הצהריים פשפשתי בארגז ומצאתי פתיתי פסטה בצורת כוכבים. אני חייב לציין שפתיתים בייסיק, עם בצל מטוגן זה הפייבוריט שלי אז מיד קצצתי בצל, טיגנתי איתו מעט את הפתיתים, אחרי שהשחים כמובן והוספתי מים על פי דרישה, או יותר נכון מה שהיה כתוב על גב האריזה, מעט מלח ופלפל שחור. זה רתח די מהר, הנמכתי את האש וסגרתי את הסיר ואחרי עשר דקות השכן הנאה דפק בדלת ושאל על הריח ואם זה מאצלי. הייתי בשוק. הזמנתי אותו לאכול לייטר והוא אמר אם השכנה מלמטה לא תהרוג אותנו קודם ופתאום עלו להבות ונשפכו מים, גם לבשל צריך לדעת והשכן, הוא הציל את חיי ולכן הלכתי למכולת לקנות תוספת.
אני טבעוני אבל אוהב לארח ולכן קניתי כמה בטטות, תפוחי אדמה, שום ועשבים ומאחר ואני גם לא אוהב ירקות שנדבקים לתבנית ורעש גירוד מטריף אותי כי אני סובל ממסופוניה אז קניתי – תבנית פלוס – שזו תבנית אלומיניום שלבסיסה מוצמד נייר אפייה שמפריד בין המזון לתבנית. דפי קוקי אלו הן יריעות לתבנית התנור המתאימות לצלייה של אנטיפסטי או כל מאכל שעד היום לכלך את התבנית משומן. וכמובן רדיד אלומיניום, מעוטר בכוכבים יפים אשר מסייעים גם להפחתת הידבקות המזון לרדיד. אבל בעיקר מתאימים בצורתם לפתיתים ואני חושב שזה סימן שיהיה אמייזינג.
פרסתי את התפוח אדמה והבטטה, משחתי אותם בשמן זית ומלח גס והוספתי חתיכות שום גסות כי זה יפה, בעיקר. מעל הכל פיזרתי עשבי תיבול והכנסתי לתנור. יצא אפוי וכל כך יפה שהעליתי תמונה לאינסטוש.
מאחר ופרינס לא מאולף לעשות את צרכיו בבית הריח יש לומר קצת מטריד וזו צרת רבים כנראה אז הבאתי מספר טיפים שיגרמו לבית הכיסא להריח נפלא בשעה שאתם מפדרים את אפכם.
הניחו דפים המיועדים למייבש הכביסה במקום נסתר בחדר השירותים. החלל יריח נפלא. אני ממליץ על ניקיון האסלה על ידי טפטוף שמנים אתריים או אם אתם ממש אקולוגיים שפכו את מי הכביסה שבגיגית לאסלה. חומץ ,אם לא ידעתם ,הוא עוד חומר מצוין לניקיון מאחר והוא חומצי ומשמש כמסיר אבנית, אמנם לא טבעי אך מאוד יעיל. איך ומה אתם מוזמנים לעשות גוגל. ועכשיו אני ברגע המסחרי שלי – הכי פשוט ויעיל: להניח ליד האסלה מוצר של דאק, בריח אהוב וכל ערב לשפוך קצת מהנוזל ולנקות עם מברשת. הריח מוש.
