קיילי מינוג חוגגת 25 /
מעין רודיך על Kylie The Abbey Road Session
בצעד לא שגרתי, עם קריירה משגשגת של 25 שנות פופ מאחוריה, החליטה קיילי מינוג להניח לרגע את השמלות המנצנצות והעקבים בצד, ופנתה להקליט אלבום שמורכב כולו מאסופה מגוונת ולא צפוייה של 15 מלהיטיה, המוכרים יותר והמוכרים פחות.
וכך, נכנסו קיילי, בשיתוף צמד המפיקים סטיב אנדרסון וקולין אליוט, לאולפן ההקלטות הלונדיני הנודע, אייבי רוד, ויחד הפשיטו להיטי דיסקו סינטטים, שורפי רחבות ריקודים כמו שאפשר רק לצפות מקיילי מינוג לבצע, והלבישו אותם מחדש בעדינות נוגה, בחסות תזמורת כלים חיים, ששפכה אור חדש לחלוטין על כל ביצוע.
דוגמא ניכרת אפשר לקבל מלהיט האלקטרו-פופ “סלואו” שקיבל טיפול ג’אז-בלוז מלטף, בשילוב לא פחות מארבע זמרות רקע, שמלוות את קיילי בהרמוניה מושלמת.
אבל מעבר להפקה קיילי עצמה כזמרת חושפת צד חדש, כנה יותר בעצמה כאמנית ווקאלית. ניתן לשמוע בסאונד הפחות מעובד מהרגיל, שבכל זאת, מדובר באישה בת 40 פלוס, שחוותה דבר או שניים בחייה. ולמתיקות הרגילה שלה נוסף גם פן אינטיליגנטי ורגיש.
למעשה, כך הפך לדעתי, ברגע אחד, להיט הפריצה של קיילי מ 1988, “I Should Be so Lucky”, מעוד המנון-שנות-השמונים ממוצע, לבלדת פופ המוגשת הפעם בקול שברירי ומלנכולי, בשונה מאוד, מהמקור.
חשוב לציין שהשירים עצמם לא שונו מקצה לקצה, ועל אף הטוויטס שקיבל כל שיר, הבסיס המוכר לא השתנה. כמו בדואט עם ניק קייב משנת 95, “Where the Wild Roses Grow”, שמעבר לביצוע החי נותר יחסית נאמן למקור. אך להבדיל מכל דיוות דאנס אחרת, שלרגל ציון דרך משמעותי בקריירה שלה, מתבקש שהייתה משיקה אלבום אוסף בגיבוי מקבץ רימיקסים בניצוחם של מיטב הדיג’ייז הנחשבים של התקופה, במקרה הטוב, החליטה קיילי לעשות צעד נועז ולהזכיר לכל המבקרים שלה, מי היא ולמה בדיוק הגיעה למעמד הנחשף של חגיגת 25 שנות קריירה עטורת נצנצים וסטילטו, מלכתחילה.
