יוני: איתי את לא מוכנה ללכת לים אבל עם לגרפלד, כן? אביה: לא הבנתי. יוני: אל תעשי את עצמך. אביה: אני לא הולכת לים כי אני פוחדת מכרישים, משמש, מאנשים, מחול, מכדורי גומי, שמשיות, אנשים חומים, צרפתים, מצילים, בייגלה סומסום, מהמשורר שצועק ‘ארטיק בננה שוקולד לימון’, ממדוזות, צדפים, מים מלוחים, כובעי מצחייה, גלאי מתכות וגם.. יוני: סליחה, לא הקשבתי, את יכולה לחזור על זה שוב?
קולקציית הקרוז של קרל לאגרפלד היא אחת מהדוגמאות הקלאסיות של מערב פוגש מזרח. יש בה קסם ודמיון של תרבות אחרת, מהולה בידיעה מסוימת עליה אך יותר מזה בפנטזיה. אבל אין שום דבר רע בחלומות אקזוטיים בהקיץ. להפך, עולם האופנה קורץ תמיד לאותו חלק במוח שלנו ששואף למציאות טובה יותר.
הקולקציה אשר הושקה באי בדובאי היה מרהיב אם נוכל להסתמך על התמונות. הליין עצמו מלא בשימוש בסמליות הגוונים של ‘שאנל’ ומשתמש ביד רחבה בצבעים שחור לבן ובז’ יחד עם צבעוניות שמזוהה יותר עם הערבסקות כמו כחול הלילה, אדום והדפסים פרחוניים.
הגזרות הן אקלקטיות למדי ונעות בין חליפות שלושה חלקים וחולצות קפלים ועד לבולרו עם שרוולי שלושה רבעים. שילוב התרבויות היטב עם העיצובים הקלאסיים ונתן להם טוויסט קטן אבל מחמיא בעיקר בכל מה שנוגע לגזרה הנשית.
