מישהו אמר פעם שהקהל הטוב ביותר הוא אינטיליגנטי, מלומד ושיכור במעט, אז קבלו אותנו בשבוע האופנה

לא מעט נכתב על שבוע האופנה גינדי – תל אביב שנערך בשבוע שעבר. ביקורות רבות נשמעו ברשתות החברתיות על התנהלותו ומהי מטרתו העיקרית. אז נסביר בכמה שורות, למי שלא הבין – חשיפה של מעצבים מקומיים ששמה את תל אביב על מפת האופנה העולמית ובכך הושגה המטרה. נוסיף ונאמר שהתמרמרות מוראלית היא קנאה עם הילה, בסוף היא הופכת כבדה ונופלת על הראש. אז זהירות. אך לא מתפקידנו לסנגר על אף אחד, אז אספנו את הרגעים הכי לוהטים, בכל זאת אופנה ישראלית קיימת והיא, בזכות שבוע האופנה, שלנו.

את היום הראשון פתח המעצב הוותיק והמוכשר, ויוי בלאיש, שעד היום נמנע מלהשתתף בטקסים חגיגיים מסוג זה. התצוגה שגרמה ללא מעט עיניים להזיל דמעות של אושר וכן, אופנה, כמו כל מדיום אחר, כשהיא מושלמת, היא נוגעת בלב. הקולקציה המופלאה שאבה את השראתה מהמיתולוגיה היוונית ועל המסלול צעדו דוגמניות אשר עבדו עם בלאיש במשך השנים ובניהם מלאני פרס, בשמלת שיפון או חצאית שיפון שנילבשה עם מחוך בגוון פודרה, מעיל לבן סרוג בסריגה עבה בגזרת בומבר לצד שכימיה עם קשירות וגדילים. לרגע היה נדמה כי המסלול הוא למעשה קרקעית ים שעולה מהעת העתיקה. בלאיש הוכתר בין רגע ככוכב שבוע האופנה הנוכחי על ידי כל הצופים. גם אנחנו ישבנו פעורי פה לפני המחזה שהוצג בפנינו. אכן, בלאיש הפך את תחילתו של שבוע האופנה למיתולוגי, תרתי משמע.

המעצב, יוסף, שחזר לזירה לאחר היעדרות של שנתיים, הפך את יומו השני לחיבור בין הנשגב לארצי. ‘שום דבר אינו שחור לגמרי או לבן לגמרי, והלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר’, כתב הסופר רומן גארי ואין תיאור טוב מזה לקולקציה של יוסף ממנה אי אפשר היה להתעלם – כולה הייתה על טהרת הצבע הלבן כשחומרי הגלם, פשתן וכותנה מצרית, מסמלות עבורו שקט והתנתקות, בריחה מהרעש והכאוס המקיפים אותנו וחזרה למקום בסיסי ונקי. לנו היה נדמה, לרגעים, שהיא נוגעת בשמים. הקולקציה הייתה אחת הטובות שהוצגו בשבוע האופנה ובכלל – משמלות נשפכות, חליפות מכנסיים  ששולבו עם חולצות בגזרה גאומטרית. שנראה כי יוסף עזב את הדיגום החופשי לטובת גזרות מדויקות. הלבן מעולם לא נראה אפל ונכון יותר.

האוברזונים הציגו, כמיטב המסורת, אופנה עילית כפי שהם יודעים לעשות זאת, בשלמות. אנחנו לבשנו בדמיונינו את שמלת המיני הלבנה בגזרת A בעלת הדפס הפרחים, חליפת חצאית לבנה עם פס זהב, ואימצנו לחזינו את בגד הגוף, שחלקו העליון עשוי חרוזי זהב ומאחריו מתנופף בד שיפון שקוף. גדעון וקארן אוברזון, שאנחנו רוצים להיקבר בבגדים בעיצובם רק כדי לקום לתחייה לוהטים, הם, הם המעצבים הישראלים שיודעים לעשות הוט קוטור.

אחד מרגעי השיא של אותו שבוע, שייכים למעצבת התכשיטים האהובה עלינו, קרן וולף, שהציגה לראשונה מאז הקמתו של שבוע האופנה. לבואם של האורחים ביום השלישי של התצוגות, חיכתה הפתעה  – לא עוד מסלול תצוגה שיגרתי אלא מייצג מרשים ומדיוק להפליא, עם קולקציית התכשיטים ‘פה גדול – החיים והמוות ביד הלשון’. כעשר אמבטיות הוצבו בחלל כשחלק מהדוגמניות טבלו במי חלב וחלקן ישבו על דפנות האמבטיות. מי האידיוט ששאל את עצמו מה טיבו של שבוע האופנה ולא הבין עד לרגע זה, שיפשפש במניעיו. הקולקציה מכילה, תכשיטים העשויים זהב וכסף. התכשיט שבלט במיוחד הוא השפתיים שעיצבה וולף וזאת כנראה, כביקורת לעידן הרשתות החברתיות בהן ניתן לומר הכל ובכך לברוא חיים או להרוס. בכך הפכה וולף לשיחת השבוע העמוס בשמלות ובגלאם והוכיחה, כתמיד, שחקיינים יש לה הרבה אבל אף לא מתחרה אחד.

בינואר האחרון הציגה המעצבת, גליה להב בשבוע האופנה בצרפת קולקציית רומנטית שגרמה לנו לרצות לחיות באגדות. רגע לפני התצוגה האחרונה אשר סוגרת את שבוע האופנה, הפתיעה להב את הצופים, שציפו לראות על מסלול התצוגה שמלות תחרה וקיבלו  דוגמניות עם בגדי רדי טו וור בהשראת סצנת המועדונים של ניו יורק ויפן המאופיינות בצבעוניות עזה ומנצנצת. הגזרות שנראו על המסלול יצרו מראה גאומטרי ששולב עם בדי כסף, זהב וברונזה. הקולקציה הזכירה לנו את ימי הקלאבינג בהם היינו מסתובבים ממסיבה לאפטר ולאפטר שאחריו ופוגשים את כל אנשי הלילה של העיר הגדולה, באמת כך היה פעם ואילו עכשיו יש לנו את גליה להב שמזכירה לנו שפעם היה פה שמח. 

את שבוע האופנה חתמה המעצבת טובה’לה עם חגיגות שלושים שנה למותג הנושא את שמה ואיך אפשר שלא ללכת אחורה בזמן אל הפריטים שיצרה מאז שנת 1987 ועד היום? חלקו הראשון של התצוגה היה רטרוספקטיבה לקולקציות מן העבר, כאלה שהפכו לסימן ההיכר שלה וביניהם סט קטיפה רקום צלבים ואוברול פסים או שמלת בגזרה רחבה ועליה פרחים תפורים. לעומת זאת, חלקו השני, היה שייך לקולקציה החדשה שהתאפיינה בגוונים מונוכרומטיים, כחליפת משבצות עם נגיעות מטאליות, סרפן מכותנה עם ציורי ילדים. ובדומה לתצוגות מסלול של המעצבת סטלה מרקטני, גם אצל טובה’לה, הדוגמניות צעדו כשהן מחויכות מתמיד. בסיום התצוגה אף דילגו בשמחה מה שהוכיח שטובה’לה אחרי כל השנים תמיד נשארת אופטימית והקולקציה שלה היא אכן התגלמות האושר. לבשנו והלכנו.