פעם הוידאו הרג את כוכבי הרדיו חבל שהוא לא יכול לחזור ולחסל את הקולנוע
לאוהבי הקולנוע והטלוויזיה המושבעים בוודאי זכורה שביתת התסריטאים של 2007-2008 שנסובה סביב סוגיות שנוטות לגרום לאנשים לרצות לשבות, קרי, זכויות סוציאליות (כמו ביטוחים, פנסיות וכולי) כמו גם תנאי העסקה ושכר. השביתה גרמה לנזקים כלכליים עצומים ולהפקות יקרות מאוד להיעצר ולקפוא, בעיקר בהפקות טלוויזיה. השביתה הסתיימה בזמנו אך ללא תוצאות מספקות במיוחד מה שיצר בפועל מצב בו האיום של חזרתה נותר תלוי באוויר. רק השנה המשא ומתן הארוך כמעט הגיע לפיצוץ, שוב, באפריל בו היא כמעט התפרצה שוב באותה עוצמה כמו זו הקודמת אך הופסקה בזכות מגעים אינטנסיביים מצד גורמים שונים בתעשייה. בינתיים ניתן לקרוא אינספור סמי-הספדים לקולנוע שאיבד מזמן את הבכורה לטלוויזיה. גם אם הקולנוע לא עומד לחלוף מהעולם, כבר אין ספק שהוא ניצב מול שינויים מרחיקי לכת. הקולנוע מאז שנות האלפיים מרוויח הרבה פחות מתעשיות בידור אחרות, כמו משחקי המחשב והקונסולות, וכאמור הטלויזיה הפכה יותר ויותר למקום ליצירות אמנותיות ומסקרנות ולא רק לבידור נבוב המבוסס על הערכות גסות מאוד של מפיקים לגבי טעמם של הנמוך של קהל מדומיין. אם מביטים על הטריילרים היוצאים לאחרונה נדמה שגם בשנה הקרבה רוב מה שעומדים להציע לנו הוא סרטי המשך ליצירות מוכרות ואהובות (בחלקן) וסרטים מבוססי סדרות קומיקס. גם כך יצאו לא מזמן מספר סיקוולים לסרטים שרכבו בעיקר על נוסטלגיה למשהו שלא היינו אמורים להזכר בו ולחשוב מדוע אהבנו אותו מלכתחילה (ע”ע טריינספוטינג 2 ומכסחי השדים – הרימייק)
דד פול 2 – אחד מהדברים המצחיקים בנוגע לשפע הבלתי נגמר של סרטי קומיקס הוא שנראה שאין מספיק שחקנים גדולים יותר שלא מופיעים באחד. נסו לחשוב על עשרה שחקנים מוכרים שעוד לא שיחקו בסרט המבוסס על קומיקס של ‘מארוול’, זוהי משימה לא פשוטה. דד פול קיבל ביקורות טובות בגלל שהוא גיבור שונה, כלומר הומוריסטי יותר ופחות נוגע באותם ערכים טרנסנדנטליים כביכול המופיעים בסרטים האחרים. בסרט משחק ראיין ריינולגס שכבר היה סופר גיבור בסרט ‘ גרין לנטרן’ או ‘הלוסטרה הירוקה’ ללא הצלחה ביקורתית או מסחרית גדולה במיוחד. הסרט נראה כמו המשך ישיר של קודמו ולפיכך סביר שיהיה מבדר.
בלייד ראנר ראה כמה דמויות בשיאן, הריסון פורד היה בשיא כוחו, הוא היה עמוק ומיוסר, וכמובן חתיך, הבמאי רידלי סקוט הפגין ניצוץ גאונות בהופכו סיפור קצר ויפיפה של פיליפ ק דיק ליצירה קולנועית עתידנית שהצליחה להיות פילוסופית, להשתמש בפילם נואר, וכל זה בלי לאבד מכוחה או ליפול למלכודות של קלישאות חבוטות. לא ברור איך יהיה סרט ההמשך עם ריאן גוסלינג והריסון פורד (שסביר שהובא כדי לרצות את המעריצים, ע”ע הסיקוול האחרון של מלחמת הכוכבים). סקוט עשה מספר סרטים רחבי הקף איומים בעשורים האחרונים ומזכיר יותר ויותר את הרגעים הפחות טובים של ‘ססיל בי דמיל’. האם נוסטלגיה היא סיבה מספיק טובה לעשות סרט, או האם היא סיבה מספיק טובה לצפות בו?
ואילו השלישי הוא סיקוול לא צפוי כי הוא של סרט שיצא לא מאוד מזמן ולא היה הצלחה אדירה. יש לו גם שם בעברית, אך לא בדקנו בגוגל, אפשר לשחק את המשחק של ‘נסו לנחש איזה שם ניתן לסרט’ מבלי לבדוק, האם זהו ‘אבא בהפרעה?’ ‘אבא גנוב?’ בכל מקרה זוהי קומדיה איומה במיוחד עם ויל פארל ומארק וולברג, שני שחקנים שכל אחד מהם מצליח להחזיק סרטים אחרים בצורה ראויה אך ביחד מהווים צמד קולנועי נורא במיוחד. הפעם יצטרף אליהם גם מל גיבסון, הפעם הם ינסו לחגוג חג מולד ביחד. מה יכול להשתבש אתן שואלות? ובכן רק הרצון שלכן לראות סרטים אי פעם
זוהי רשימה חלקית מאוד של הסיקוולים הצפויים לנו השנה (יש גם סרט מיניונים חדש, שומרי הגלקסיה וקינגסמן חדש, כי אחד כנראה לא הספיק). נראה שכדאי לצאת מהמשבר בשלב מסוים, הקולנוע, כמו הטלוויזיה יצטרך להפסיק לייצר סרטים לפי גרפים שמשערים מה הצופים ישלמו לראות. בטוח יש עוד סיפורים שאפשר לספר באמצעות קולנוע, גם אם הוא מסחרי.
