ז’אנרים מוסיקליים מסוימים זוכים לכת מאמינים קטנה שנושאת את בשורת המוסיקה במידת מסירות שלא הייתה מביישת כומר קתולי, ולא אלו שמרמים, אלא אלו שממש מתנזרים ממין מכל סוג ומחכים שהאל הטוב יישא אותם לגן עדן. אמונה בצדקת הדרך היא לא תמיד סקסית, בעיקר בגלל שיש אנשים שתמיד יקלקלו את המוניטין של היתר, כמו למשל תיירים ישראלים בתפוצות או נציגי ממשלה ישראלית וולגרית בחו”ל. אך נחזור לעיקר לפני שנתחיל לנקוב בשמות. בלוז הוא סגנון מוסיקלי שהגיע משירת עבדים בדרום ארצות הברית. הוא מורכב ממבנה פשוט, לרוב תוך שימוש בסולמות פנטטוניים (לבעלי ההשכלה המוסיקלית, אתם יודעים במה מדובר ואז גם לא צריכים את ההסבר הפשטני, היתר יכולים לבדוק בגוגל). סגנון זה, למרות שאינו בשיא הפופולאריות, אחראי בצורה ישירה מאוד לכל ההתפתחות של הרוק.
בצורה משונה מעט מי שאחראי, אולי יותר מכולם, להכרה בעובדה זו אלו הבריטים שידעו להעריך, יותר טוב מהאמריקאים, יוצרים כמו מאדי ווטרס, בלינד וילי מקטל ועוד. דרך אמנים אלו חברי להקות כמו הרולינג סטונס, פינק פלויד (שקרויה על שם שני נגני בלוז) ובערך כל להקה שהצליחה בסוף שנות השבעים למדו לנגן ולכתוב שירים.
יוצרים אמריקאים כמו ג’ניס ג’ופלין השתמשו ללא בושה בכל הניואנסים של בלוז, ואמנים כמו אלויס הואשמו בגניבת הסגנון מהאפרו אמריקאים והבאתו לקהל הרחב. אם נחזור שוב לעיקר, יש כמה מעריצים להוטים בארץ שעושים הכל למען התפוצה הרחבה יותר של הבלוז. החודש יהיו כמה אירועים שיעזרו לסקרנים ולמעריצים להיחשף או ליהנות.
ראשית, לכל ידידינו בבית הסוהר מתקיימת סדרת הרצאות שמנחים אותה ירון בן עמי ונועם דיין (לבלוז ובתי סוהר יש קשר ארוך) לאלו שלא, אמור להגיע לארץ הנגן הותיק אל סי אולמר (בן 85 !). הוא ינגן ב – 26.7 במחסן 2 בנמל יפו.
האירוע השני הוא הקרנת הסרט we juke up in here העוסק במועדוני הבלוז באזור המיסיסיפי ולאחריו תהייה הרצאה עם הבמאי, עם המוזיקאי אל סי אולמר בהנחיית, אהובנו ואיש הבלוז, ערן סבאג.
we juke up in here וכל הנ”ל/ב – 26 לחודש/ בסינימטק תל אביב.
