אביה: אני לא מעוניינת להזדקן. נורית: אז? אביה: חשבתי למות לפני. נורית: את לא בסדר בראש. אביה: אני אסתטיקנית. נורית: אבל אפשר להראות מהמם. אביה: רק להרים את הפנים לוקח לי שעה כל בוקר, תארי לך כמה זמן זה ייקח עוד כך וכך שנים. נורית: אסיסטנט? אביה: לא מעוניינת, אבל אשתדל להחזיק מעמד. נורית: זה קשור לדיאגנוזה? אביה: גנטיקה. נורית: המזרחית? אביה: עתידנית. נורית: מה? אביה: זה מהתורה. נורית: חזון יחזקאל? אביה: לא, זו שבע״פ. נורית: פסיכוזה. אביה: גם.
‘בגיל זקנה, אין מקום לרכרוכיות נשית׳, אמרה בטי דיוויס האגדתית. ביטוי שמצלצל נכון עבור יותר ויותר מאיתנו, אוכלוסיית הנשים בעלות תוחלת החיים הארוכה. נשים מבוגרות – במידה רבה היו בלתי נראות והתעלמו מהן במדורי האופנה. היום הן הפכו למשמעותיות ומתאימות יותר לרוח הזמן וזאת בזכות הסגנון הייחודי ואופנתי שלהן. מעצבי האופנה, ביניהם מבוגרים לא מעטים, פונים לנשים אלו ומלבישים אותן בבגדים יוצאי דופן עם הרבה סטייל. המוטו שלהם – ‘יותר הוא יותר והפחות הוא משעמם’.
ארי ס’ת כהן, בן ה – 33, היה ידוע בזכות הבלוג שלו – Advanced Style, שזכה להצלחה גדולה. במסגרתו הוא תיעד נשים בגילאי 65 ועד ל – 95, יוצאות דופן בלבושן. לימים הוציא לאור ספר, הנושא את אותו השם ומשם הדרך הייתה קצרה לסרט דוקומנטרי Advanced Style העוקב אחר הסיפור שמאחורי הבלוג. פרופילים של שבע נשים בגילאי – 65 ועד לאשה המדהימה בת ה- 95, מסקרנות בלבושן האקצנטרי המייחד כל אחת באישיותה יוצאת הדופן. שבע נשים ראוותניות עם עודף בטחון עצמי, יצירתיות, נושאות שמחת חיים, שאינן זקוקות למקור השראה, הן ההשראה של עצמן מדי בוקר אל מול הראי. הן היו בגילאי 62-95 כאשר החלו צילומי הסרט לפני ארבע שנים. חלקן בשיער אדום לוהט וחלקן בשיער קוצני סגול. המוות המתדפק על דלתן לא מפחיד אותן. כל יום הוא עבורן הרפתקאה חדשה בבחירת הלבוש המתאים לרחוב הניו יורקי. ‘אני תמיד אוהב לעבוד עם נשים מבוגרות בגלל היכולת שלהן לספר סיפור במבט’ אמר כהן. ‘נשים כמו איריס אפפל (אחת מגיבורות הסרט) מקדמת את אישיותה ונותנת ביטוי אישי לחייה ולא מוכרת רעיון נעורים של שלמות ויופי’.
ההשראה הגיעה לכהן מהסבתות שלו שהיו החברות הכי טובות שלו. כאשר גדל – ‘הן היו מודל החיקוי שלי’, הוא אמר. עכשיו כוח השיווק של גיבורות סרטו הפך לתופעה שלא ניתן להתעלם ממנה. קונות אינטלגנטיות שמביאות תמונה חדשה של הזדקנות בתקווה לשנות את הגישה כלפי הגיל השלישי והרביעי. הסרט אמנם הוא לא חוויה קולנועית מעמיקה, אבל הוא מסמך אנתרופולוגי מרתק על קבוצה חברתית בדלנית בעיר ניו יורק, שבה כל המוסכמות החברתיות נדרסו מזה עידן עידנים. הנשים הבדלניות והאקסטרווגנטיות של כהן הן משעשעות והרבה מהנאמר על ידן מעוררים בנו הצופים מחשבה עצובה על החיים ומשמעותם. הסרט נותן לנו הצופים שיעור בהזדקנות, בסרוב לשחק לפי הכלל החברתי שאומר לנו מה מותר ומה אסור ובמיוחד לנו הנשים שיש מי שמכתיב לנו איך להעלם אל תוך הצללים.
כמה פנינים של חוכמה שאספתי אל חיקי מתוך הסרט: ׳מעולם לא רציתי להיראות צעירה, רציתי להיראות נהדרת׳/׳אני מתלבשת לתיאטרון החיים שלי כל יום׳/׳כסף אינו קשור לסטייל׳/׳סטייל הוא ריפוי נפשי׳/׳סטייל משובח משפר את מראה הסביבה לכולם׳/׳כשמתלבשים בסטייל לא רק שאת מרגישה נפלא, את פוגשת הרבה אנשים שחושבים שאת נפלאה׳/׳אני תמיד אומרת שאני בגיל בין חמישים למוות. אני לא קונה בננות ירוקות׳/׳האם את רוקדת? רק לעתים נדירות. כי בני הזוג שלי לריקודים כולם מתים׳/׳מהמותן ומעלה הגוף שלי נפלא. מהמותן ומטה, אל תשאל ואל תספר’.
הסרט יוקרן במסגרת ׳שבוע האופנה בחולון׳
