המילים ‘זר’ או ‘חריג’ חדלו מזמן להיות שם גנאי , במקום בעידן הנוכחי כל סימן של משהו שאינו משויך לזרם המרכזי זוכה להילה מיוחדת. לעומת זאת להיות מיוחד זה עדיין לא רווחי או כלכלי במיוחד. אך זה נושא לזמן אחר. לפני זמן לא רב, יותר משנה לפחות שני בחורים פתחו גלריה קטנה ברחוב הרצל בתל אביב. הם קראו לה משונע. הם לא הראשונים שהקימו מקום המבוסס על מודל שונה מהגלריות המסחריות. האמנות המוצגת שונה, אבל עיקר הטוויסט הוא המקום שרחוק שנות אור ממה שנהוג לייחב לגלריה , עם קירות מתפוררים בצורה רומנטית , סטודיו מאחורה, תיקרה גבוהה ממש , קומת גלריה זעירה שמשקיפה לחלל למטה עם מדרגות רעועות. כל זה גם אולי לא חשוב ומהווה רקע. אולי זה כן חשוב כדי לנסות להסביר שהמוח של אורן פישר עובד אחרת מהרבה אנשים אחרים ששוחים בביצת האמנות המקומית. זה יכול ליצור אקספוזיציה לתיאור העבודות של אורן שהן סוג של פיסול ורישום מינימליסטיים. הם משתמשים בשפה כמעט פורמליסטית אבל עם חוש הומור שזה נדיר לחלוטין, בעיקר בסוגה זו. כלומר מינימליזם ופורמליזם קשורים על פי רוב לרצינות תהומית, אך לא אצל אורן. הוא מצליח למשות את המיטב דרך הפיסול הרזה שלו, לדלות משהו קולע לחלוטין . אבל מינוס הרצינות העצמית שזה בהחלט לטובה וגם מצליח לתרגם סגנון ביטוי שנחשב לקצת ארכאי ומעט טרחני לקונטקסט חדש ומזהיר.
גלריה בזל, ר”ח השל”ה 1 תל-אביב / פתיחה: 20.2.15, נעילה: 21.3.15
