סביר להניח שכל גבר או אישה, לפחות בשלב אחד בחיים, מצאו את עצמם מתרגלים נאום בדיוני על קבלת פרס כלשהו. נגיד אוסקר, או גראמי או אפילו פרס מטעם העירייה – במקרה בו השאיפות נמוכות או לחילופין ההתאמה למציאות גבוהה. אחרי כל יציאת גיליון ככה אנחנו מרגישות. צורך בלתי נשלט להודות לאנשים שעזרו לנו לאורך הדרך, רצון עז ללבוש שמלות הוט קוטור, דחף בלתי נשלט לזייף חיוכים ולהרהיב בהפגנת הצד המוצלח שלנו מול תאורה מחמיאה. ההסבר המתקבל מול רצונות עזים אלו, הוא שבאמת מדובר בסוג של הישג. קטן אולי, אבל עדיין, הצלחנו להוציא מגזין שני. למרות הסיוט הלוגיסטי שהוצאת מגזין כרוכה בו, ועל אף אינספור המכשלות בדרך. הוא עדיין לא מושלם, אבל הוא כנראה אף פעם לא יהיה או לא נועד להיות. עובדה זו רק מוסיפה לכמה שאנחנו גאות בו. מתוך הכרות אינטימית עם כל עמוד, כל פונט של כל פסיק הוא משהו שנכנס לתוך התהליך עד שמידת ההיכרות עצמה הפכה אותנו לסובייקטיביות לחלוטין, ואולי מטורפות קצת יותר ממה שהיינו קודם. המגזין השני הולם את החג בפרט ואת האביב בכלל, או לפחות זאת היתה הכוונה. הוא יוצא עכשיו לחנויות. אנחנו רוצות שתרכשו ותקחו אותו הביתה, את הגיליון. אנחנו מאמינות שזה יהיה שידוך טוב לכל הצדדים, ומציינות את זה מתוך זה שיש לנו כבוד, הערכה, אהבה והוקרה -ואולי קצת משיכה מינית- לשני הצדדים, לגיליון ולכן.
ניתן להשיג בצומת ספרים, סטימצקי וכו’, 29.90 ₪ לנו זה עלה יותר
