שנות השבעים הוא העשור הכי ממוחזר בעולם האופנה. קולקציית חורף 2015 של רשת ׳רנואר׳, שהוצגה בשבוע שעבר , הושפעה גם היא ממנו. למרות שההשראה, כך נראה, נשארה על שולחן העבודה בלבד, הרשת הציגה קולקציה עשירה עם לא מעט להיטים שסומנו על המסלול.
שבחוץ גל חום משתלט על אזורנו, קשה לחשוב על פריטים ארוכים ובטח לא על כאלה העשוים מחומרים סינטטים או מעילים, אך כל זה לא מנע מאנשי תעשיית האופנה המקומית לפקוד השבוע את תצוגת האופנה של רשת רנואר לחורף – 2015. ‘שנות השבעים, על כל קשת הסגנונות והמראות של העשור המדובר הם ההשראה לקולקציה זו. בחרנו לגשת לעבודה על הקולקציה מתוך ניסיון להבין מה בדיוק גרם לכך שיותר מבכל עשור אחר דווקא בעשור זה התפתחו כל כך הרבה טרנדים ששבים ומבקרים אותנו מאז ועד היום׳. פתח רון (רונקו) קאהן, המעצב הראשי של ׳רנואר׳ את התצוגה.
וככה לצלילי דיסקו, נפתחה התצוגה ויצאו שלושת הפרזנטורים, ניבר מדר, גפן ברקאי ויהודה לוי שהצטרף העונה. הידד, נשים מתות עליו. התחלנו בהשפעת מלחמת וייטנאם, מדי צבא ובגדי עבודה ששולבו עם סגנון ספארי בזה אחר זה צעדו דוגמנים ודוגמניות במראה מחויט ומהודק בגווני זית, כמאל, ירוק ואפילו חרדל. פריטי המפתח אצל הנשים היו – חצאית פליסה ירקרקה ושקופה ששולבה עם ז’קט ספארי, או שמלת קופסא דמוית עור המצוידת בכפתורים מצופים ובכיסים גדולים ומרובעים. אחד מסמנני התקופה, הוא סריג גולף צמודים וצבעוניים שנלבשו מתחת לשמלות ולחולצות קצרות, גם בסיקסטיז אגב. אצל הגברים אהבנו את השכמיה העשויה מלבד בגוון ירוק זית, ג’קט צר עם כותפות, ומעיל ‘דובון’ גליל המעוטר ברוכסון כסוף ומאסיבי הנפתח לאורך הגב.
משם המשכנו אל מנהרת הזמן, והפעם אלו היו ילדי הפרחים, שחגגו את הטעם האישי והזכות ללבוש כל מה שרוצים. דור שלם שמורד בכללים ומעצב לעצמו את חייו וסביבתו ככזו שתבדל אותו מהכלל ותיתן מקום לביטוי שלו כאינדיבידואל. פסטיבל ׳וודסטוק׳ המיתולוגי מסרב להיפרד מאיתנו גם הפעם ועל פנינו חלפו דוגמנים בחליפות בדפוסים ובגוונים של מוקה אוקר ובורגנדי, עליוניות שמיכה כאלה שכבר ראנו אצל ברברי לפני שני חורפיים. לצידם נראו הדוגמניות כמו נערות פסטיבלים זוהרות, עם חצאיות עיפרון ששולבו עם חולצות בעלות צוארון קשירה, או שמלת קומות משיפון מודפס פרחים. זה שכל הז׳אנר שייך לעשור הקודם לא הפריע להינות מהצבעונית והחופש.
העולם שייך לצעירים והצעירים לובשים ג’ינס, זוהי הקבוצה החזקה של הקולקציה. מראה מגוון המפלרטט עם עולמות מחויטים, המכנסיים גבוהים ומתרחבים, הז’קטים קטנים וצמודים. בד הג’ינס שימש למגוון רחב של פריטים, החל במכנס הקלאסי, בז’קט המסורתי ועד חליפות מחויטות וחצאיות קומות. הסיום היה שייך לשלהי המחצית השנייה של שנות השבעים, מועדון 54 המיתולוגי וסצנת חיי הלילה מה שבא לידי ביטוי חליפות עשוית באופן מהודק בגווני שמנת, או לחילופין מעיל טרנץ’ לבן עשוי לבד. לגברים האמיצים עוצבה חליפה בבד ג’קארד שחור לבן וזהב.
אך למרות שהקולקציה מוצלחת, בקהל נרשמה אכזבה אודותיה, וניתן להבין זאת מדוע? הסיבה העיקרית הייתה ההחלטה להציג קולקציית מסחרית שתגיע ממש בימים אלו לחנויות לעומת קולקציית קפסולה שמעוצבת במהדורה מגובלת כמו שהוצגה בעונות הקודמות. (קולקציית המסלול במהדורה מגובלת תוצגת בשבוע האופנה של גינדי באוקטובר הקרוב) אם לשפוט לפי מה שנראה על המסלול שהרי התצוגה לא הצליחה להעביר את המסר הכללי שרצתה, בפרזנטציה שנערכה זמן מה קודם לעיתונאים הבגדים על הקולבים נראו מבטיחים מאוד, ואילו על המסלול התעייפו, מאור הזרקורים כנראה או אודות השימוש הרב בחומרים סינטטים (רק לשם הבנה כללית בשנות ה- 70 היה מחסור של חומרי גלם טבעיים ולכן השתמשו בחומרים סינטטים ולא שאנחנו נגד זה אבל מאז למדנו שגם העור שלנו נושם). כך או כך, כבר הזכרנו שנושא ההשראה נשאר על שולחן העבודה, למרות שהיו הבלחות לעשור עדיין אם תעשו גוגל תבינו שמעצבי החברה רק הסתנוורו מכדור המראות של הדיסקו ולא באמת הבינו את העושר שהשפיע רבות מבחינות כה רבות אם נתייחס לרגע רק לרוק, לדילן לסטונס או להנדריקס ולשאר ההרכבים העשור הזה נראה לגמרי אחרת.
