האוסף החורפי שעיצבה הגר אלמביק למותג אלמביקה נוצר בהשראת הכאוס האורבני בערים הסואנות. תחושת הכאוס מורכבת מצבעים, ריחות ונופים משתנים והופכים לשפה עולמית. האם הצהרת הכוונות של המעצבת תואמת לפריטי הקולקציה? אז.. פחות
תוהו ובוהו, אי סדר ובלבול מאפיינות ערים סואנות, והעולם מתחלק לכאלה שאוהבים לחיות במטרופולין מלא בכאוס המופלא שהעיר מכילה, ואילו האחרים, מתרחקים ממנה כל עוד נפשם בם למחוזות שקטים. ״תחושת הכאוס בערים הללו מורכב מבליל של צבעים, ריחות, נופים משתנים בין מגדלי מגורים לאזורי הכרך המחוספסים והופכים לשפה עולמית״ מסבירה מעצבת המותג את הסיבה שהובילה אותה לבנות את האוסף החורפי תחת השם ‘כאוס אורבני’.
החספוס של העיר אותו הרגישה אלמביק במהלך עיצוב הקולקציה בא לידי ביטוי בשמלת משבצות אדומה עם קצוות פרומים או במעיל צמר המככב כשחקן מרכזי בקולקציה – בדוגמת פסים ובצבעוניות עזה של ירוק תפוח, סגול וורוד. הקטיפה, שאותה נראה לא מעט ברחובות בימים חורפיים מוצאת את עצמה בפריט הג’קט סמי-מחויט אך בגזרה רחבה ומכנסיים תואמים בצבע של סגול וירוק או אפור מעושן. כמתבקש לא פסחו על מעיל הטרנץ’ הקלאסי שהפך למעיל פיסולי העשוי בד שעבר הליך של קימוט, הגזרה משתנה בכל לבישה עם ובלי חגורה, פתוח או סגור.
צילומי הקולקציה, שנערכו ברחובות ניו יורק, עוטפים כמו סרט מתנה את הכאוס שעליו דיברה אלמביק. הכרך הסואן, כמו גם הגירוי של השוק המתפתח שצובר תאוצה, האדים העולים מהתחתית, עשן המוניות והמוני הניו יורקים בשעות הבוקר מוכיחים כי ההשראה לא נמצאת רק בעיר אלא גם באוסף החורפי הלא מהודק כלל. היינו מצפים מאלמביק לקולקציה בעלת אמירה של מעצבת הפועלת כבר למעלה מכמה עשורים בתעשיית האופנה המקומית ולזניחת המשי הצבעוני וצבעי הקשת ולצעוד לכיוון השקט המונוכרומטי שיכול ליצור את הכאוס האורבני האמיתי. אולי בפעם הבאה.
