אלפי גלברד הוא משורר וסופר סטאר בתחום הכתיבה ובשירה המדוברת. גלברד מנחה קבוצות ב’ספוקנוער’, ערבים המקרבים את הנוער לשירה או לרגשותיהם או גם וגם. פרויקט מקסים ומעניין. בזמנו הפנוי הוא גם סטודנט לתואר שני לפסיכולוגיה. לאחרונה הוציא את ‘שלשום הייתי שחף’, פנזין עצמאי של שיריו מהשנים האחרונות. למדנו ממנו כמה דברים על עתיד השירה. פייר התרגשנו
ספר לנו קצת על הספוקנוער?
‘ארגון ‘הספוקנוער’ מקים מרחבים בטוחים לבנות ובני נוער שם הם יכולים ליצור וליזום תוך שימוש באמנות של ‘ספוקן וורד’, שירה מדוברת, ז’אנר שמתחזק מאוד בחמש השנים האחרונות בארץ, דרך הפעילות של ה’פואטרי סלאם’. אגב, ה’ספוקנוער’ הוקם עלי ידי אסף שנהב וגלעד בלום, משוררים ואנשי חינוך כשאחד הדגשים המשמעותיים של המרחבים הללו הוא הקהילתיות – הקשר של הקבוצה לקהילה המקומית ולזו הארצית. אנחנו קיימים ב-18 מוקדים שונים ברחבי הארץ ומפגשים בני נוער מכל המקומות הללו’.
מה המקור של ה’פואטרי סלאם’?
‘ערבי פואטרי סלאם, ערבי שירה מדוברת, בצורת תחרות, בהם הקהל מצביע, התחילו בארה”ב בשנות ה-80 והתפתחו עם השפעה חזקה של ראפ. הז’אנר עשה עלייה לארץ לפני כחמש שנים כיוזמה משותפת של אריק אבר, נילי כהן (אלן פותלס) ועמית אולמן (פדרו גראס). הם התחילו לארגן ערבים קטנים בירושלים, שאליהם הגיעו ,בהתחלה, עשרה אנשים, בערך והמשיכו לקיים אותם עד שגמר הפואטרי הסלאם האחרון שנערך בהאנגר 11, תל אביב, עם אלפיים איש בקהל. בעקבות הגדילה המשמעותית של הסצנה והיכולת של קהל להשפיע על הערב עצמו, באמצעות ניקוד, יש יותר ויותר מקום לבדרנים ממשוררים בערבי הפואטרי סלאם. כתוצאה התחילו להתפתח ערבים אלטרנטיביים בשנה האחרונה – ‘משוררים שיכורים בבסרביה’, ‘ערב ספוקן חריב במלביה’ שהתקיים ב- יפו וב’טטה על המוח’, בשוק מחנה יהודה’.
האם יש משורר או אמן שמייצג את הז’אנר?
‘אין משורר אחד שמייצג את הז’אנר נאמנה כי אין ממש הגדרה לז’אנר, במיוחד בארץ – נשפכים אל הז’אנר הזה אנשים מכל מיני כיוונים כמו תיאטרון, שירה, כותבי מגירה או רודפי פופולריות’.
אם היית צריך לבחור דוגמאות מייצגות לתת-קטגוריות?
‘אז אריק אבר, פרפורמר מדהים, איש במה אמיתי, כתיבה בעיקר משלהבת. בן סגרסקי וטל כהן שהם משוררים מעולים, אבל דוגמא טובה, לדעתי, היא פדרו גראס – הדבר האמיתי, שילוב של איש במה ומשורר בכל רמ”ח איבריו ואחד האנשים מאחורי יצירות כמו ‘העיר הזאת’, ‘תיכון מגשימים’, ו’הטרגדיה של מקבת’. ובצד היותר קליל של המפה נמצאים לוסי איוב, נעם לביא ואבנר קרסיק שהם מביאים לבמה תוכן יותר פופולארי והומוריסטי’.
האם אתה מוצא שהטכניקה מקרבת את הנוער לשירה?
‘מבחינת הספקונוער – כן, הטכניקה מקרבת את הנוער אל שירה, בעיקר שירה מדוברת, ואל מה שהם תופסים כשירה, אבל זה לא העיקר. המטרה של הספוקנוער היא לא להוציא משוררים אלא להביא לביטוי עצמי משמעותי, כמעט רדיקלי – לאפשר לבני נוער את החופש לדבר על הדברים הכי כואבים בעולם, ולעשות את זה מול אנשים אחרים עם מיקרופון, ועל ידי כך להזמין עוד אנשים לשיח הכנה הזה. בני הנוער שלנו מאוד מגוונים מבחינת הקשר לשירה – יש כאלו שיצטטו לך בעל פה מפושקין ועד וולך, ויש כאלו שלא שמעו מעולם על דליה רביקוביץ. קהל היעד של הספוקנוער הוא בעיקר נוער וארגוני חינוך שונים – כדי להגיע לעוד נוער’.
האם כל אחד יכול להגיע לערב ולהציג את החומרים שלו?
‘בערבי אופן ספוקן כל בן/בת נוער שרוצים יכולים להירשם ולבוא להציג במיקרופון וזה קורה לא מעט. יש לנו גם ערבים אחרים – בומים וליגה מדוברת, שהם ערבים בהם מציגים רק חבר’ה מהספוקנוער’.
**
תחנה מרכזית, עדות #147
הלקוחות חונקים את הזונה
ברצועות חלומותיה
כל ערב בחצר האחורית
קופידון דורש את מי זריחתה
ומכונית אורות שעוברת ממסיבה למסיבה
לא בודקת את רמת הייאוש אצלה בדם